הרה"ק רבי אברהם דוב אויערבאך מֵאָוְורִיטְשׁ זי"ע בעל ה"בת עין" י"ב כסלו תר"א

הרה"ק רבי אברהם דוב מאווריטש זי"ע נולד בין השנים תק"כ-ה, לאביו רבי דוד לבית אויערבאך מגיד מישרים דחמעלניק. בהגיעו לפרקו התחתן עם בת הגה"צ רבי נתן נטע זצ"ל רב דק"ק אווריטש.

בצעירותו הסתופף בצילם של הרה"ק ה"מאור עינים" מטשערנאביל זי"ע, הרה"ק ה"קדושת לוי" מבארדיטשוב זי"ע ועוד צדיקים. עם פטירת חותנו בשנת תקמ"ה ירש רבינו את מקומו ברבנות אווריטש, שם כיהן כארבעים שנה עד שנת תקפ"ה, אז נתמנה כראב"ד דק"ק זיטאמיר. בכל מושבותיו התפרסם ברוב קדושתו וצדקותו וכאיש מופת, ורבים התחממו לאורו.

בשנת תק"ץ עלה לארץ ישראל לחונן את עפרה, שם קבע את משכנו בעיר צפת ת"ו. בשנת תר"א פרצה מגיפה נוראה בעיר צפת אשר חללים רבים הפילה, גם רבינו נחלה אז במחלה זו, קודם פטירתו הבטיח לבני העיר "כי הוא הקרבן האחרון ממגיפת הַדֶּבֶר, ואחריו לא תהא עוד מגיפה בעיר זו", ועלתה נשמתו ביום י"ב כסליו, ומנוחת כבודו בבית החיים הישן בצפת.

השאיר אחריו ברכה ספרו הק' "בת עין" על התורה ומועדים. זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל אמן.

'סיפור זה גדול בעיני, מכל מופת אחר'

סיפר הגאון מטשעבין זצ"ל: בכל בוקר אחר תפלת שחרית היו מגישים לפני כ"ק אדמו"ר רבי אברהם דובער מאווריטש, בעל ה'בת עין', כוס קפה חם עם פרוסת עוגה לפת שחרית.

יום אחד כשהביאו לו את הקפה והעוגה לא נגע בהם. אחר שעה קלה נכנסה הרבנית לחדרו בבהלה ואמרה שנודע לה שהיתה שאלה על החלב, ורק כשראתה שלא נגע בחלב נרגעה.

שאלו התלמיד שלמד עמו: 'איך הרבי ידע שלא לשתות, הלא זה מופת גלוי?' ענה לו הרבי: 'אין כאן שום מופת. אלא שאיתא בירושלמי (נדרים פ"ט ה"א) שאין היצר תאב אלא בדבר האסור, והנה בכל יום כשמביאים לי את הקפה, אין לי שום תאוה לשתותו, אבל היום הרגשתי רצון מיוחד לשתות את הקפה, ולכן משכתי ידי ממנו'.

כשסיים הגאון מטשעבין לספר סיפור זה התבטא: 'סיפור זה גדול בעיני, מכל מופת אחר'.

שר התורה (עמ' 663)

תגלית מעניינת בביקור רבני 'עוז והדר' 

אצל מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל בחיים חיותו:

"הסטייפלער בצעירותו היה לומד בספר 'בת עין' - בכל בוקר"

הדברים המופלאים נחשפו במהלך ביקור רב-רושם שערכו ראשי 'ממלכת התורה - עוז והדר' בראשות הגה"ח רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א בביתו של מרן הגר"ח, לרגל הוצאת הספר 'בת עין' במהדורה חדשה ומבוארת * הגר"ח זצ"ל גם הביע את חביבותו הגדולה לספר 'בת עין', שהיה מצוי רבות גם על שולחן אביו הסטייפלער זצ"ל.

הרב פומרנץ הביא את הספר 'בת עין' אל שולחנו של הגר"ח, בשליחות קודש מיוחדת מאת כ"ק האדמו"ר רבי דוד אביחצירא שליט"א, אשר בנשיאותו ותחת עינו הפקוחה נעשית מלאכת הקודש במכון 'אור לישרים' לההדרת ספרי חסידות ומוסר, ברוב פאר והדר, עם מדורי ביאור והוספות נחוצות.

מרן הגר"ח (שליט"א) [זצ"ל] קיבל בשמחה עצומה את הספר 'בת עין' החדש, עיין בו ארוכות, הודה לרבני 'עוז והדר' על מלאכתם בעריכת הספר, והפטיר בברכת הצלחה מיוחדת לכלל העורכים. הגר"ח אף התבטא אודות החשיבות שיש בעריכת הביאורים וההפצה שלהם בקרב קהל בני התורה, אשר נפשם צמאה לחיזוק ומוסר, מתורתם של הקדמונים.

במהלך הביקור ניכרה בעליל נהרה של שמחה מיוחדת על פניו של מרן הגר"ח (שליט"א) [זצ"ל], וזאת למרות חולשתו באותו היום. הגר"ח (שליט"א) [זצ"ל] הקדיש זמן ממושך למשלחת זו של רבני המכון וראשי העורכים הנוהגים להיוועץ עם גדולי ישראל שליט"א בכל שלבי עריכת הספרים ובשאלות התורניות העולות על הפרק במהלכם.

בנו של מרן הגר"ח, רבי אברהם ישעיהו קנייבסקי שליט"א, העלה בפני חברי המשלחת של 'עוז והדר' את סיפור הדברים, אודות השייכות המיוחדת שהיתה לזקנו הסטייפלער זצ"ל עם הספר 'בת עין', קשר שנמשך גם אצל בנו יבדלחט"א מרן הגר"ח (שליט"א) [זצ"ל] וכל בני המשפחה:

"אביו של הסטייפלער, רבי חיים פרץ זצ"ל, היה ידוע בקרב בני דורו כיהודי מורם מעם, עובד ה' ותלמיד חכם מופלג. כפי שהעיד עליו בנו הסטייפלער, היה אביו ר' חיים פרץ בקי בש"ס ובשולחן ערוך, ואלו היו שגורים על לשונו ברהיטות מפליאה".

רבי חיים פרץ קנייבסקי היה תלמידו ומקורבו של הרה"ק רבי מרדכי דב טברסקי מהורנוסטייפל זצ"ל [בעל מחבר הספרים 'שושנת העמקים', 'עמק תפילה' ועוד]. הרב מהורנוסטייפל הינו דור חמישי בן אחר בן להרה"ק רבי זושא מאניפולי זצ"ל, ומגדולי אותו הדור היה, ואף נודע בצדקותו המופלגת ובגאונותו הנדירה.

רבי חיים פרץ קנייבסקי, אבי הסטייפלער, התאלמן ונותר עם שני בנים. ומאחר והיו בלבו ספקות לגבי דרך הנהגתו, פנה אל רבו הרב מהורנוסטייפל, בשאלה כיצד עליו לנהוג. הרב הורה לו שיינשא בשנית, ואף ברכו נאמנה כי יזכה לבן שיאיר את עיניהם של ישראל בתורתו ובצדקותו. לאחר ברכה מופלאה זו נולד לרבי חיים פרץ בן, ונקרא שמו בישראל 'ישראל יעקב'.

שם זה נתן לו אביו רבי חיים פרץ על שם זקנו של רבו הרב מהורנוסטייפל, אבי אמו הרה"ק רבי ישראל יעקב מטשערקאס זצ"ל. לימים, גדל הבן ישראל יעקב, שקד על תלמודו יומם ולילה ונעשה לאחד מגדולי הדור, הלא הוא 'הסטייפלער' זצ"ל.

בני ביתו של הגר"ח מיהרו להדגיש כי הסטייפלער ביטא פעמים רבות את חביבותו לבני משפחת טברסקי, צאצאי הרב מהורנוסטייפל, הן באגרות תורניות שהיה כותב להם, והן בכבוד רב שהיה רוחש להם בבואם אליו.

במכתב שכתב הסטייפלער לאחד מנכדי הרב מהורנוסטייפל, הוא מזכיר את הקרבה שהיתה לאביו רבי חיים פרץ אצל הרב מהורנוסטייפל, וכתב: "וכמעט ברור שהובילני בהיותי ילד כבר ארבע שנים אל הגה"ק הנ"ל".

"בעדות נדירה", מוסיף רבי אברהם ישעיה לספר "העיד זקני הסטייפלער על חברותא מיוחדת שהיתה לו בימי צעירותו. וכה אמר הסטייפלער: בכל יום היה אבי [רבי חיים פרץ זצ"ל] מעיר אותי בשעת בוקר מוקדמת, והיה לומד עמי בקביעות בספר 'בת עין' [שהיה מספרי המוסר היסודיים בחצר הקודש טשרנוביל, אליהם השתייכו משפחת טברסקי והרב מהורנוסטייפל], בכדי להחדיר בי מוסר ויראת שמים".

משתתפי הביקור המרומם התפעלו בשומעם את קורות דברי הימים הללו, ועל הקשר המיוחד שיש למשפחת הסטייפלער זצ"ל ויבדלחט"א בנו מרן הגר"ח (שליט"א) [זצ"ל] עם צאצאי הרב מהורנוסטייפל זצ"ל. מכאן הבינו את גודל החביבות שיש לספר 'בת עין' בחצרו של הגר"ח, ואת קורח הרוח שהיתה ניכרת על פניו בראותו את הספר במהדורתו החדשה, עם מיטב מדורי הביאור וההוספות, המשביחים את הספר ואת הלימוד בו.

בהמשך הובאו לפני הגר"ח החוברות השבועיות 'אוצר פניני החסידות' ו'אוצרות גאוני הדורות', הנערכים ויו"ל מדי שבוע ע"י מכון 'אור לישרים' שע"י מוסדות 'אביר יעקב - נהריה'. גם בהם עיין הגר"ח ממושכות, התעניין על דרך הליקוט ושיבח באורח נדיר את היוזמה הברוכה והתוצאה המבורכת "להגדיל תורה ולהאדירה, להביא את דברי התורה ומוסר ה' בכל בית יהודי, ובכדי שכל אחד יוכל להתעלות בתורה ויראת שמים כשאיפתו ורצונו הטוב".

בסוף דבריו שיגר מרן הגר"ח (שליט"א) [זצ"ל] ברכה מיוחדת אל כ"ק האדמו"ר רבי דוד אביחצירא שליט"א, ביקש להודות לו על פעליו הנשגבים בעולם התורה, בספרים נפלאים וערוכים, וביוזמות של הרבצת תורה וחסידות בקרב כל קהילות ישראל.