הרה"ק ר' חנוך העניך דוב מאלעסק זי"ע בעל "לב שמח" א' אלול תרמ"ד

הרה"ק רבי חנוך העניך דוב נולד בבעלזא בשנת תק"ס לאביו רבי שמואל בן הרה"ק רבי מאיר מבעלזא [תלמיד הבעש"ט הק', והיו קוראים אותו ר' מאיר הקדוש].

רבו המובהק שלמד ממנו רוב תורתו בנגלה ובנסתר באהבה ויראה וחסידות הי ה חותנו הרה" ק מוהר"ש מבעלזא זי"ע, כמו"כ הרבה לנסוע אל הרה"ק השרף מסטרעליסק זי"ע. שהתחיל לנסוע אליו יחד עם חותנו הק', שגם הוא היה מסתופף בסטרעליסק, וכפי שסיפר אח"כ הרה"ק שהיה בסטרעליסק שמונה פעמים ביחד עם חותנו, ואח"כ המשיך לנסוע גם בעצמו לשם, וביחד שבת אצל השרף מסטרעליסק זי"ע ל"ב פעמים!

בהיותו בן פ"ד שנה נסתלק לשמי רום ביום ו' עש"ק פ' שופטים ב' דר"ח אלול תרמ"ד. בשעת הסתלקותו נעצרו כל השעונים שהיו בבית, וכן השעונים שנשאו אלו ששהו שם.

***

הרפואה על ידי הראייה

כתב הגה"צ רבי יצחק מסטניסלב: בעיר 'קיירא' ('קהיר'), מצרים, היה איש אחד חולה על כאב הראש ר"ל, המחלה הזאת שהיה לטיטוס הרשע שר"י, והיסורים שלו היו קשים עד למאד. ונסע לדרוש ברופאים למדינות שונות וכולם אמרו נואש לחייו עד שבא לגליציה, והיה בלבוב אצל הרופא היותר גדול, ואמר לו גם כן שאין תקוה למחלתו. ובלבוב כבר ידעו ושמעו מגדולת הרה"ק מאלעסק זיע"א ומופתיו הגדולים. ונתוודע להאיש הנ"ל גם כן מזה. ונסע לאלעסק. ובא לשם בערב שבת קודש. וכאשר דרך על מפתן ביתו וראה צורת קודשו, הרגיש בעצמו פעולה לטובה, ויותר שהיה שם בבית הרגיש יותר רפואה עד שכמעט לא הרגיש כלום. ובליל שבת קודש לא הרגיש שום מיחוש בעצמו. ואצל השולחן בליל שבת פתח הרה"ק בהתלהבות גדולה וזה לשונו: כאשר הצדיק בא לעולם הזה אז יורדין עמו הרבה נשמות והם מקושרין בהצדיק בכל עניינים, אבל יש נשמות בכל מקום שהם במקומות הרחוקים כמו מדינות הים בארץ ישראל ובאמריקע ובמצרים כגון 'קיירא' והם מקושרים בהצדיק ומוכרחין לבוא, מה עושה הקב"ה, שולח לאיש הלז יסורים ל"ע עד שמוכרח לבוא להצדיק שיש לו עמו שייכות, וממילא כאשר בא להצדיק עוזבין אותו היסורין והוטב לו לגמרי בלי שום פעולה. וכאשר אמר דברים האלו הרגיש המדובר שאליו יגיעו הדברים האלה והתחיל לצעוק בקול ולרקד מחמת שמחתו הגדולה. ואמר: מה שלא יכלו כל הרופאים שבעולם לפעול פעל עבורו רבינו ברגע אחת, ואיש הזה חזר לביתו בבריאות השלימות

(ספיר ויהלום פר' תצוה ע"ח - להגה"ח ר' מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)

***

הטעם שעלה לתורה לפני פטירתו בפסוק "בנים אתם"

מסופר על הרה"ק רבי חנוך העניך דוב מאלעסק (חתנו של הרה"ק השר שלום מבעלזא) זצ"ל, שדרכו בקודש הי׳ שבשום פעם לא הניח לעשות הוספה בשבת קודם ששי, והוא בעצמו עלה ששי ואחד עלייתו לתורה עשה הוספות אם נצרך.

דבר פלא היה בשבת פרשת ראה, קודם פטירתו [נפטר ב' דר"ח אלול שנת תרמ"ד] שציוה לעשות הוספות מתחילת הפרשה ועלה ששי והתחיל העלייה בפסוק 'בנים אתם לה׳ אלקיכם' ולא ידענו טעמו, ואח״כ אחר פטירתו בשבוע הלז ראינו מה שאיתא על פסוק זה באוה״ח הק׳ וזה לשונו:

"בנים אתם וגו'. צריך לדעת מה טעם סמך מאמר בנים אתם למאמר תתגודדו, נראה שנתכוון לומר שבמיתת איש אין אבדה למת אלא הרי הוא דומה לאדם ששלח בנו לסחורה לעיר אחרת ולימים שלח האב אחר בנו ואין העדר הבן אלא מן המקום שהלך משם אבל על כל פנים ישנו ואדרבה בטוב לו שחזר הבן אצל אביו שהוא מקור החיים, ועל זה אין לנו להתגודד ולשים קרחה מה שאין כן העכו"ם שלא נקראו בנים לה', והוא אומרו אתם לשלול העכו"ם שעליהם ידוו הדווים ביום מיתתם שהם מתים מיתה שאינם עוד בנמצא בין החיים" עכ"ל ודו״ק.

אור חדש (עמ' פד - נדפס שנת תרצ"ו)