הרה"ק הרבי רבי (דוב) בער זי"ע המגיד הגדול ממעזריטש י"ט כסלו תקל"ג
רבינו נולד בשנת תס"ד לערך לאביו הרה"ק רבי אברהם זי"ע [שהמגיד אמר עליו שהיה מל"ו צדיקים]. מגזע היחס לרב האי גאון ולרבי יוחנן הסנדלר עד דוד המלך ע"ה.
למד תורה מפי רבי שלמה בער אבד"ק לוקאטש עיר מולדתו, ועבר ללבוב ללמוד בישיבתו הרמה של בעל הפני יהושע שהחשיבו כתלמיד חבר.
בהגיעו לפרקו נשא את בתו של רבי שלום שכנא מטורטשין שהעמיד שם לרשותו בית מיוחד ללמוד ולהתבודד בו באין מפריע, משם עבר לקאריץ ישב שם על התורה ועבודת ה' מתוך הדחק, עד שנתמנה שם למגיד מישרים, לאחר מכן היה למגיד מישרים בראוונא.
כשזרח אורו של הבעש"ט הק' נסע אליו לעמוד על טיבו והיה לתלמידו המובהק. עם פטירת הבעש"ט הק' לחיי עולם נטלה שכינה מקלה ותרמילה ועקרה ממעזיבוז למעזריטש, כך אמר בעל התולדות יעקב יוסף מפולנאי לאחר ששהה שבת אחת במחיצת קדשו של רבינו ולשם נאספו עדרי הקודש תלמידי הבעש"ט הק' ותלמידיהם.
במשך י"ב שנים להטה אש שלהבת הקודש במעזריטש עד שעלה ונתעלה לגנזי מרומים, בדבריו האחרונים "חיזקו ואימצו והתחברו יחדיו ובכח זה תתגברו על הכל, והרמז לכך "והוא באחד ומי ישיבנו" ומנו"כ בהאניפולי אליה עבר חודשים ספורים קודם הסתלקותו. דברי תורתו נאספו בספה"ק "מגיד דבריו ליעקב", "אור תורה", "אור אמת", "תורת המגיד", ועוד.
ע"י הבטה בצדיק הדור מתרפא
הרה"ק רבי אהרן הגדול מקארלין זיע"א שלח איש אחד להרה"ק המגיד הגדול ממעזריטש זיע"א עם פתקא וכתוב שם: המוסר כתב זה, מכף רגלו ועד ראשו אין בו מתום, וצריך תיקון.
הביט בו המגיד זיע"א על כל גופו ואמר שאינו רואה בו שהוא בעל חטאים כמו שכתוב בפתקא, אבל אם הרה"ק רבי אהרן כתב את הפתקא הנ"ל, בודאי אמת הוא, רק על ידי הדרך שבא אלי היה לו תיקון קצת, כמו שכתוב (ויקרא יד ב-ג) 'זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן. וְיָצָא הַכֹּהֵן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע הַצָּרַעַת מִן הַצָּרוּעַ', כלומר, שעל ידי ביאת האיש אל הכהן ועל ידי טורח הדרך שבא אל הצדיק כבר נרפא הנגע, וד"ל.
('קובץ אליהו' מערכת הרה"ק מקארלין, אות קלב)
שבעים פנים לתורה
כאשר מסיים היה הרה"ק המגיד הגדול ממזריטש זיע"א להשמיע את דברי תורתו לפני עדת תלמידיו הקדושים, ויוצא מבית המדרש, מתחילים היו השומעים לחזור על דברי קודשו, בינם לבין עצמם, כדי לשננם וכדי לרדת לעומקם. פעם אחת נתברר להם למרבה פליאתם כי אין שמועותיהם מכוונות, וכי כל אחד ואחד טוען כי שמע את דברי המגיד אחרת מכפי ששמעם חברו. היה הוויכוח נטוש בינותם שעה ארוכה. זה טוען בכה וזה טוען בכה, ולכלל הכרעה לא באו.
הואיל וכך נימנו וגמרו לכנוס אל הקודש פנימה ולשאול מפי המגיד בעצמו עם מי הצדק ושמועתו של מי מהם מכוונת. לאחר שהאזין המגיד לכל הגירסאות השונות שנישנו בדבריו, נענה והשיב: תדעו כי אלו ואלו דברי אלקים חיים, ומדי אומרי את הדברים נגלו לי אכן מלעילא כל הכוונות הללו כולן, אלא שכל אחד ואחד מכם השיג את עומק הדברים כפי שורש נשמתו ומצד השתייכותו שלו ליסוד הענין.
