הרה"ק הרבי ר' משולם זוסיא מאניפולי זיע"א ב' שבט תק"ס
הרבי רבי זושא נולד לאביו רבי אליעזר ליפמאן זצ"ל בכפר לאפאחי שליד טיקטין. מנעוריו הצטיין בתכונה של חיפוש האמת, תמיד ביקש ושאל במה יעשה נחת רוח להבורא יתברך, וכל מה שנראה בעיניו כמסייע למטרה זו, לא הרפה ממנו, כך עלה ונתעלה במעלות עבודת ה'. כאשר שמע הבעל שם טוב הקדוש זיע"א הגיע לאוזניו, החליט ללכת אליו ואף יצא לדרך. אך לבסוף התיישב בדעתו שאין הליכה זאת כדאית בשל ביטול תורה ותפילה שבדרך, ושב לביתו. כעבור שנתיים החליט שוב לבוא אל הבעל שם טוב לקבל תורה מפיו, אך אז שמע כי הוא כבר נסתלק לשמי רום. (דרכי ציון)
התקרבותו לדרך החסידות החלה כאשר נפטר אביו הצדיק, והוא עבר להתגורר אצל דודו ר' אלימלך פיילט ממעזריטש, שהיה משמשו בקודש של הרה"ק רבי דוב בער זיע"א, אז דבקה נפשו במגיד ונעשה מחשובי תלמידיו, בהשפעתו הגיע גם אחיו הרה"ק רבי אלימלך מליז'ענסק, שיש האומרים שהיה קטן ממנו בחמישה עשר שנים, לרבו זה, לאחר שנכח בעבודת אחיו ונתפעל מאוד, מאז נקשרה נפשם ביותר בצוותא חדא.
ידוע שבשם שניתן לספרו של רבי אלימלך, "נועם אלימלך", נתכוון על אחיו הגדול רבינו. 'נועם' ביידיש הוא 'זיס', לרמז שמיניה ומאחיו נתהווה הספר.
האחים הקדושים אף יצאו מספר שנים לגלות, לצורך תיקונים גבוהים ורמים, סיפורים רבים קשורים להני תרי צנתרי דדהבא, בעבודתם את השי"ת במסירות נפש באותה תקופה.
האריך לחיות כחמש עשרה שנה אחרי הסתלקות אחיו הנועם אלימלך זיע"א, נסתלק בשנת תק"ס כבן שבעים ושבע שנים, אחרי שבע שנים בהן התייסר בחוליו שקבל עליו לכפר על כלל ישראל. מנוחתו כבוד באניפולי, סמוך לציון רבו הרה"ק רבי דוב בער ממעזריטש זיע"א.
לא לכל אחד צריך להשיב
בפרשת השבוע (שמות יא ד) כתוב: "ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים".
חז"ל במסכת ברכות (ג, ב) מקשים שאצל דוד נאמר (תהילים קיט סב): "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך". ואם דוד ידע אימתי חצות, ודאי גם משה ידע מתי חצות. ואם כן, מדוע נקט משה בלשון 'כחצות' עם כ"ף הכינוי שמשמעה שאינו יודע לכוון מתי יהיה חצות ממש.
מבארים זאת חז"ל: משה עצמו ודאי ידע מתי חצות, אך מכל מקום באומרו למצריים מתי תפגע בהם מכת בכורות, השתמש משה בלשון 'כחצות'. שכן כך לימדונו חכמים: למד לשונך לומר 'איני יודע', שמא תתבדה. ואף משה חשש שמא יטעו איצטגניני פרעה ולא יידעו הם לכוון השעה, ויאמרו משה בדאי הוא.
שאל פעם אדם גדול אחד את רבי זושא: מדברי חז"ל משמע שאפילו אם אדם יודע מה שישיב, אעפ"כ ילמד עצמו לומר 'איני יודע', והדברים תמוהים, מדוע?
השיב לו הצדיק: אינכם יודעים פירוש הגמרא. אלא כך פירושה, למד לשונך לומר 'איני יודע', כלומר, איני יודע ואיני מכיר את השואל, לדעת מה טיבו, ואם הגון הוא כדי להשיב לו על שאלתו.
