הראשון לציון המקובל חכם ישראל יעקב אלגאזי זיע"א מגדולי רבני ירושלים ומח"ס ארעא דרבנן ועוד י' תמוז תקס"ז
חכם ישראל יעקב אלגאזי נולד לאביו חכם יום טוב אלגאזי, בשנת ת"מ בעיר איזמיר שבטורקיה.
בצעירותו למד בישיבות באיזמיר אצל חכם חיים אבולעפיה וחכם יצחק הכהן רפפורט.
בשנת תצ"ה עלה לארץ ישראל. למד בישיבת המקובלים 'בית א-ל'. כיהן כמורה צדק בבית דינו של הראשון לציון החכם אלעזר נחום, וישב בדין עם חכמי הדור הראשון לציון חכם חיים משה נסים מזרחי, ומורו ורבו עוד באיזמיר, הראשון לציון חכם יצחק הכהן רפפורט.
בשנת תקט"ו חכם ישראל יעקב אלגאזי התמנה כ'ראשון לציון', ושימש בתפקיד זה עד סוף ימיו. באותה עת עמד גם בראש ישיבת 'נווה שלום - ברית אברהם', שבה למדו גדולי חכמי ירושלים.
תחת ידו יצאו תשובות רבות שהיו לציבור כדברי האורים, ואף היה בין המתקנים תקנות גדולות על פי צרכי הציבור והשעה בירושלים, ביניהן תקנה בעניין 'צמצום ההוצאות לצרכי מותרות'.
חכם ישראל יעקב אלגאזי נלקח לבית עולמו ביום י' תמוז תקט"ז, ונטמן בחלקת 'קהל חסידים' שבהר הזיתים בסמוך לקבר הרש"ש - חכם שלום מזרחי שרעבי.
חכם ישראל יעקב אלגאזי חיבר ספרים רבים, ביניהם: 'שלמי ציבור' - דינים ומנהגים, 'נאות יעקב' - שו"ת ודרושים, 'מענה לשון' - על כללי הש"ס, 'אמת ליעקב' - דיני ספר תורה ופרטי מנהגי צרכי ציבור, 'ארעא דרבנן' - דיני דאורייתא ודרבנן, 'קהילות יעקב' - שו"ת על הש"ס, 'מגיד דבריו ליעקב' - פירוש להגדה של פסח ועוד.
עד שיבלו שפתותיכם מלומר – די ברכה
אמרו חז"ל (תענית ט, א): וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי (מלאכי ג, י) מאי עד בלי די אמר רמי בר חמא אמר רב עד שיבלו שפתותיכם מלומר די.
בספר קהלת יעקב - לשון חכמים סימן שכ"ז להגאון הקדוש רבי ישראל יעקב אלגזי זצ"ל כתב, ודבריהם קשה, כי האומר די לא יבלה השפה כי אם הלשון, שהדל"ת היא מאותיות הלשון וכו' עמ"ש שם. אולם כבר כתב באגרת רש"ג ובמגדל עוז הלכות ס"ת פ"י ה"ד, כי בהרבה מקומות הירושלמי מפרש סתומות הבבלי וקיצורו של הבבלי עיין שם.
ומעתה נראה כי המאמר בבבלי עד שיבלו שפתותיכם מלומר די, ביאורו, מלומר די ברכה די ברכה, וכמ"ש בירושלמי כאן ובסוף ברכות, ובזה יבלו השפתיים כי הבי"ת היא מאותיות השפתיים, וכמ"ש בקה"י שם. ואכן כ"ה משמעות המאמר המפרש והריקותי לכם ברכה עד בלי די שיבלו שפתותיכם מלומר די ברכה די ברכה.
(עלי תמר - מסכת תענית פרק ג הלכה ט)
נדר גדול נדרתי לאלקי ישראל - בחלותי פה ירושלים, והגעתי עד שערי מות בשנת תצ"ז
וידעתי כי המלאכה מרובה ולא הגעתי לשליש ולרביע, אכן באמת אמרו כל אדם אינו חייב אלא כשיעורו, אמנם ידעתי כי תכתוב עלי מרורות באמור אלי כל היום איה איפה תפארתך על הדרך אשר אתה הולך, אם על זה פקחת עיניך למה פניך תסתיר מהביא את כל המעשר אל בית האוצר, לפלפל בכל כלל וכלל אשר יש בו תלי תלים של הלכות, גם אנכי ידעתי כי כפלים לתושיה, אך באשר נדר גדול נדרתי לאלקי ישראל בחלותי פה ירושלים תוב"ב, והגעתי עד שערי מות בשנת התצ"ז, ויסור יסרני יה ולמות לא נתנני, אז אמרתי במה אקדם ה' על כל הטובה, ונתון אל לבי לחבר חיבור אחד לזכות את הרבים, ובחרתי במלאכה זו, ובחמלת ה' עלי התחלתי במלאכות ה', וכך עלה במחשבה תחילה לשאת ולתת בכל כלל וכלל מאשר יקרה ה' לפני המעט הוא אם רב, וכך כאשר דמיתי כן נעשה מעשה בדברות ראשונות, אכן בראותי כי המלאכה ארוכה היא ואם כה אעשה לא אוכל עוד לבוא אל תכלית המעשה, יגורתי פן אלכד באיסור בל תאחר ח"ו, וחזרתי לאחורי אפס לקרבה אל המלאכה לעשות אותה לבד, ראה זה מצאתי טוב מעט ביראת ה' והצגתיו לפניך כעת הזאת, עד כוס ישועות אשא ולקחתיך אל האר'ש אשר אראך כהנה וכהנה, מכל מלאכת מחשבת אשר אך לזאת יחרש לבי לך התלמיד הקורא נעים להטיבך באחריתך בע"ה, ואשר כפי אל מול פני עליון המעון הזה, הנה זה עומד אחר כותלנו, יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי, ליחדא שמא דקודשא בריך הוא ושכינתיה וכו', כן יהי רצון.
