הצדיק המלוב"ן הרה"ק רבי מסעוד אבוחצירא זי"ע י"ב אייר תרס"ח
רבי מסעוד אבוחצירא, נולד לאביו המלוב"ן רבי יעקב אבוחצירא - בעל ה"אביר יעקב".
היה שוקד משחר נעוריו בלימוד התורה בנגלה ובנסתר בהתמדה עצומה, ועל כן כונה בכינוי "ארון התורה".
לאחר פטירת מרן "אביר יעקב", נתמנה רבי מסעוד לראב"ד תאפיללת וגלילותיה שבמרוקו, ועול הנהגת הציבור הוטל על כתפיו.
רבי מסעוד קיבל עליו את עול ההנהגה ביד רמה ולא חת מפני איש, ונודע בכינויו "סבא דמשפטים". עם זאת, התאמץ מאוד לטפל בצרכי עניי העיר, נטל על עצמו התחייבויות כספיות ואף לווה בריבית מהגויים כדי לחלק צדקה לעניים ולדאוג לכל מחסורם.
כאביו הקדוש, מרן "אביר יעקב", יצא שמעו של רבי מסעוד ביכולותיו לברך ולהושיע. הוא קיבל לרשותו את חלוקו של אביו, וחולים שנתעטפו בחלוק זה נרפאו מכאב ומחלה.
כשנולד בנו השני, שלימים נודע כ"בבא סאלי", רצה לקרוא לו על שם אביו הקדוש, "אביר יעקב", אך חשש שמא יש בכך איזשהו שמץ של זלזול בכבוד אביו ולכן קרא לו בשם "ישראל" ע"פ הפסוק "לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל".
ביום י"ב באייר תרס"ח נתבקש רבי מסעוד לישיבה של מעלה. אלפי יהודים מכל האזור ליוו את רבם למנוחת עולמים.
זכותו תגן עלינו, אמן.
עם בנו מרן הבאבא סאלי זי"ע
בשנת תשל"ז, באחד מביקוריו של הבבא סאלי בירושלים, נכנס ובא למעונו אברך אם להניח תפילין של רבינו תם. אותו אברך לא קיבל מבית אבותיו את המנהג להוסיף להניח תפילין של רבינו תם, והוא היה מניח מדי יום ביומו רק תפילין של רש"י. משעלה בדעתו להוסיף בקודש ולהדר במצות התפילין פנה אל הבבא סאלי וביקש לשמוע ממנו את חוות דעתו. מלבד עצם השאלה, ביקש האברך גם לדעת את האופן הנכון להנחת תפילין של רבינו תם, האם עליו להניחם יחד עם של רש"י או שמא יניחם בזה אחר זה.
לאחר שהאברך הציע את השאלה בפני הבבא סאלי, אמר לו הבבא סאלי כי הוא מעולם לא היה שואל שאלות כאלו, שכן בכל פעם שעלה בדעתו לקבל על עצמו הנהגה טובה ולהדר בלימוד התורה ובקיום המצוות, הוא תיכף ומיד היה מקבל זאת על עצמו וממהר להוציאו מהכח אל הפועל.
דוגמא לכך, סיפר הבבא סאלי, באמת הייתה לגבי הנחת תפילין של רבינו תם. היה זה לפני שבעים שנה, כשהוא היה בגיל שבע עשרה שנה, החלה לבעור בקרבו אש השתוקקות להניח גם תפילין דרבינו תם. איש צדיק וחסיד, ענוותן וירא אלקים היה בתאפיללת, ומלאכתו מלאכת קודש בהיותו סופר סת"ם. שעות רבות היה הסופר שוקד על הקלף ובקולמוסו היה מפליא להעלות את אותיות הקודש בכתב פניני ויפה במיוחד, תוך שהוא מכוון כוונות רבות מספרי הקבלה והסוד.
לילה אחד הגיע הבבא סאלי אל ביתו של הסופר והמתיק עימו סוד. הנער הצעיר ביקש מהסופר להכין עבורו תפילין של רבינו תם ביתרון ההידור ובתכלית הכשרות, ואף הביא עימו את כל כספי חסכונותיו אשר אגר במשך כל השנים ונתן אותם לסופר תמורת עבודת הקודש. אלא שתנאי קודם למעשה היה לו לנער הצעיר: רצונו העז והמוחלט שאף בריה בעולם לא תדע מרצונו להניח תפילין של רבינו תם, ובוודאי שלא יידעו כי הוא הזמין כתיבת תפילין אלו.
מלבד רצונו העז להסתיר את מידת החסידות וסלסולי הקדושה שהיה נוהג בהם, הוא חשש גם שמא אביו הגדול, הרה"ק רבי מסעוד אביחצירא זיע"א, בנו בכורו של רבינו האביר יעקב זיע"א, יעכב בידו מלהניח תפילין אלו בטענה כי בשל גילו הצעיר הוא עדיין אינו ראוי למדרגה זו המתאימה רק לאנשי מעלה. בשל סיבות אלו התנה הבבא סאלי עם הסופר שאיש לא ידע למי הוא כותב את תפילין אלו.
לאחר זמן קצר סיים הסופר לכתוב את התפילין המהודרות ומסרם להבבא סאלי תוך כדי שהוא מצהיר בפניו כי הוא קיים את ההסכם ולא גילה לאיש שרבינו הוא זה שקנה את התפילין. אלא שלמרבה הפלא, באותו יום ממש בו הבבא סאלי החל להניח את התפילין של רבינו תם קרא לו אביו, רבי מסעוד, באופן פתאומי וביקש לשוחח אתו.
בשיחתו של רבי מסעוד עם בנו, הוא גילה לו סוד נסתרים: הלילה ראיתי את מור אבי רבי יעקב זיע"א בחלום הלילה, והוא שאלני: הלא בנך רבי ישראל כבר עלה ונתעלה במעלות קדושים וטהורים והוא ראוי והגון להניח תפילין דרבינו תם, מדוע הוא אינו מניח תפילין אלו? סיים האב, רבי מסעוד, ואמר לבנו הבבא סאלי: אם כך הם דברי מור אבי, הרי שמבקש אני ממך למהר ולהזמין לך תפילין של רבינו תם!
בענווה גדולה השיב הבבא סאלי לאביו: תפילין אלו כבר הם מוכנים אצלי, הזמנתים אצל הסופר דמתא והם מהודרים להפליא, ואף הנחתים היום בבוקר! שמח רבי מסעוד על החלום ופתרונו ובאותו היום ערך כעין סעודת בר מצוה לבנו על כך שהחל להניח תפילין של רבינו תם.
