הגה״ק רבי משה שיק זי"ע המהר״ם שיק א' שבט תרל"ט
הגה"ק רבי משה שיק זי"ע נולד בעיירה ברעזאווא ביום כ"א אדר שנת תקס"ז, לאביו רבי יוסף ב"ר דוד שיק נכד בעל התוספות יו"ט זי"ע.
מלפנים ציינו את שם המשפחה - שי"ק בסימן של ראשי תיבות - ש'ם י'שראל ק'ודש.
ומסופר כי בשעה שיצאה פקודת השלטון לכל איש יהודי להוסיף שם משפחה, חשש אבי המשפחה לדברי הקדמונים שאסרו לשנות את שם ישראל לשם לע"ז, ועל כן בחר לו שם זה, המרמז בתוכו קדושת שם ישראל.
היה מגדולי תלמידי מרנא החתם סופר זצ״ל ולמד אצלו במשך כמה שנים. אח״כ נתקבל לכהן במשרת אב״ד בעיירה יערגען, והחת״ס היה נוסע רבות ליערגען בקיץ, ופעם אחת הגיע החת״ס לביהמ״ד ביערגען, ומהר׳׳ם שיק היה אז באמצע השיעור עם תלמידיו, ולא ידע מה לעשות, שהרי רבו המובהק החת״ס יושב כאן, וביקש מהחת״ס שיגיד את השיעור, אבל החת״ס ציווה עליו שימשיך ללמד את השיעור לתלמידיו, וע״כ אמר מהר״ם שיק רק את החידושים ששמע מהחת״ס בהיותו בישיבה שם, ואמר אותם באותו ניגון ובאותן תנועות שהחת״ס אמרם בשעת לימודו, והחת״ס נהנה מאוד, בראותו שתלמידו זוכר בדייקנות את כל השיעורים שהיה מוסר בישיבה.
כאמור מהר״ם שיק שהיה מגדולי הדור בימיו, היה רב ביערגען במשך כ״ד שנים, והיא היתה עיירה קטנה. והגה״ק רבי שמעון סופר זצ״ל מקראקא, מתאונן במכתב אחד על אנשי הדור שאינם מכירים בכבודם של התלמידי חכמים, וכותב שם, שישנו גדול בתורה, מרא דכולא תלמודא, ר׳ משה ברעזווא [מהר״ם שיק] שיושב בכפר קטן יערגען, ומתאונן על שפלותם של אנשי הדור שאינם מכירים ומכבדים את גדולי הדור. אמנם אח״כ נתקבל מהר״ם שיק לכהן כאב״ד דק״ק חוסט שהיתה עיר חשובה, ושם הרביץ תורה לאלפי תלמידים.
רבינו המהר"ם שיק נסתלק לגנזי מרומים בשב"ק פר' וארא בראש חודש שבט שנת תרל"ט, והלוויה התקיימה ביום ב' פר' בא, ומרן הייטב לב היה ראשון המספידים, וכך התחיל את הספדו "ויאמר ה' אל משה בא, הקב"ה אמר למהר"ם שיק שנקרא "משה" בא. ובתוך דברי ההספד אמר היינו יחדיו סגול (ה"ה הגה"ק רבי שמעלקא מסעליש בעל צרור חיים והמהר"ם שיק והייטב לב זי"ע שידוע גודל עבודתם זה לזה, והיו קשורים בעבותות האהבה) כשנסתלק הרב מסעליש נשארנו ציירי, ועכשיו נשארתי לבדי חיריק.
הקפיד על חתנו שילך למקוה בצפרא דשבתא
הגאון רבי יעקב פראגער ז"ל בעמ"ח שו"ת 'שאילת יעקב' היה חתנו של הגאון בעל המהר"ם שיק ז"ל ושניהם היו ילידי אשכנז ולא מגזע החסידים.
מסופר שאחרי נישואיו הבחין רבי יעקב שחותנו אינו מאיר לו פנים, משעברה כן תקופה קצרה, ניגש אל חותנו והתנצל לפניו בדרך כבוד שימחל ויסלח לו אם יש לו עליו איזה קפידה, נענה אליו חותנו ואמר "וכי מדוע לא אכעס עליך אחרי שהבחנתי שאינך טובל במקוה טהרה בצפרא דשבתא", השיב לו חתנו והצטדק, שמידי שבת בשבתו נוהג הוא לטבול במקוה, רק היה הולך בחשאי מפני החשש שחותנו יקפיד עליו בעשותו כן מחמת החששות שיש ע"פ ההלכה מהליכה למקוה.
מששמע כן ה'מהר"ם שיק' עלתה בת שחוק על שפתיו הפטיר בהנאה: "וואס רעדסט די, מיין רבי דער 'חתם סופר' איז גיווען א גרויסע מקוה מענטש', והלך לטבול במקוה אף בשבת.
(מפי ספרים וסופרים – אבות ח"א עמ' רסג הע' לח; הובא בתולדותיו הנדפסים בריש ספר דרשותיו תורת יעקב' בשם הרה"ק רבי אברהם יהושע פריינד אב"ד נאסאד זצוק"ל שהיה מספרו בהתלהבות עצומה).
ארבע כותבים בעניינים שונים ישבו לפניו
ראיתי חידוש בספר תורת יעקב להרה"ק רבי יעקב פראגער, חתנו של המהר"ם שיק, בשם חותנו, שאמר בשם רעק"א על מה שנאמר ברש"י בפסוק (דברים לג, ב) 'הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן', שלפני מתן תורה הציע הקב"ה לכל האומות שיקבלו התורה כמו שאמרו בגמ' (ע"ז דף ב.). והיו יחידים מהאומות שכן ביקשו לקבל התורה, אלא שמיראתם שנתייראו מהשר והמלך שלהם, נשתתקו. וכן היו בבני ישראל יחידים שאמרו נעשה ונשמע עם כולם ביחד, אך באמת לא רצו, ושתקו מרוב יראה ובושה ולא מיחו באחרים, ואמר רעק"א שהקב"ה קורא הדורות מראש, ואלו מהגויים שרצו לקבל, מתגיירים במשך הדורות, ואלו שלא אמרו מעומק הלב נעשה ונשמע, הם יוצאים מהדת ונעשים מומרים בדורות שאחריהם.
ורבי יעקב הנ"ל נחלק על דברי רעק"א הייתכן לומר שהיו בישראל כאלו שלא אמרו נעשה ונשמע מעומק הלב, הרי כתב הרמב"ם באגרת השמד שכל אלו שעמדו על הר סיני היו כשרים ושלמים ביראתם. ומאידך גיסא יש עוד מדרשי חז"ל על הערב רב עכ"ד.
