הגה"ק רבי פינחס הורביץ זיע"א בעל ה'הפלאה' ועוד ד' תמוז תקצ"ב
הגה"ק רבי פינחס נולד בעיר טשורטקוב שבפולין בשנת תצ"א לאביו הגאון רבי צבי הירש הלוי הורוויץ ממשפחת רבנים.
למד תורה מפי אביו שהיה אב"ד בטשורטקוב, ומפי אחיו הגדולים ר' נחום, לימים אב"ד בעיר פרסקרוב, ור' שמואל שמלקא, לימים רבה של העיר ניקלשבורג. מאוחר יותר התקרבו האחים ר' פינחס ור' שמואל להמגיד הק' ממזריטש, תלמידו של מרן הבעש"ט זי"ע.
בהמשך שימש ר' פינחס ברבנות בערים שונות, ובשנת תקל"ב מונה למלא את מקומו של ר' אברהם אביש (נפטר בשנת תקכ"ט) כרבה של פרנקפורט דמיין, ובתפקיד זה שימש במשך 33 שנים, עד פטירתו בשנת תקס"ה.
בתקופה זו היה בקשרים הדוקים עם ר' יחזקאל לנדא בעל 'נודע ביהודה', ר' נתן אדלר מפפד"מ (רבו המובהק של ר' משה סופר בעל ה'חתם סופר'), ועם כמה מגדולי החסידות. בסוף ימיו החלה לפרוח תנועת ה'השכלה', ור' פינחס נאבק בה בכל כוחו. הוא העמיד תלמידים רבים, המפורסם שבהם הוא ה'חתם סופר'.
ספרו הידוע ביותר הוא 'ספר הפלאה', הכולל למעשה שלושה ספרים: 'ספר כתובה' על מסכת כתובות, 'ספר המקנה' על מסכת קידושין, וספר 'פנים יפות' - דרשות על התורה וחמש מגילות. כמו כן נדפסו חידושיו על מסכתות נוספות תחת השם 'הפלאה'.
נתבקש לישיבה של מעלה ביום ד' תמוז שנת תקס"ה.
הרוצה להחכים וללמוד קדשים יעסוק קודם בדיני ממונות
בהסכמת המחנה חיים לספר סדרי טהרה על כלים, כתב בשם ההפלאה וז"ל: "שמעתי מפי אמ"ו הגאון חתם סופר ז"ל שאמר בשם רבו הגאון בעל הפלאה ז"ל מה שאמרו חז"ל הרוצה שיחכים יעסוק בדיני ממונות, הכוונה חכמה זה סדר קדשים, והלימוד בקדשים הוא עמוק עמוק מי ימצאנו, רק האיש אשר נפתח לבו ושכלו בדיני ממונות, הוא יוכל להבין ולהשכיל בקדשים. וזה חידתם הרוצה שיחכים ללמוד קדשים, יעסוק מתחילה בלימוד דיני ממונות ושם ימצא אור זרוע להיות לו לב חכם ללמוד קדשים, ודפח"ח".
הסכמת המחנה חיים לספר סדרי טהרה על מסכת כלים
צדיקים לאחר מיתתם - אינם משתכחים מן הלב
מצינו דבר נפלא שפירש הרה"ק בעל 'ברך משה' מסאטמאר זיע"א פעם בהילולא דצדיקיא, מה שאומרים בתפילת אב הרחמים: הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו, מנשרים קלו ומאריות גברו לעשות רצון קונם וחפץ צורם, על פי מה שכתב ההפלאה ב'פנים יפות' (פרשת וישב) על מה שאמרו חז"ל (פסחים נד:) גזירה על המת שישתכח מן הלב, דיותר הוי ליה למימר גזירה על החי שישכח את המת. אלא שענין האהבה הוא 'כמים פנים אל פנים כן לב האדם' (משלי כז יט), ועל כן אין מקבלים תנחומין על החי, כיון שלבו מתגעגע אליו, על כרחך הוא מעורר את האדם לבל ישכחהו, וזה שאמרו גזירה על המת שהוא ישכח את החי, וממילא ישכח החי ממנו עד כאן דברי ההפלאה.
אמנם כל זה במתי עולם, מה שאין כן אצל הצדיקים הנקראים חיים גם אחר פטירתם, אם כן אי אפשר לשכוח מהם גם אחר הסתלקותם לחיי העולם הבא, ובזה יובן מדוע לא שפט יעקב אבינו מדעתו שיוסף חי, מזה שראה שאין הוא מקבל עליו תנחומין, כי חשב שהוא מן הצדיקים אשר זכרונם עולה גם לאחר פטירתם, וזה שאומרים הנאהבים והנעימים בחייהם וגם במותם לא נפרדו, שגם אחר הסתלקותם לא נפרדים מן החיים ולבם מתגעגע אליהם, ואף שגזירה על המת שישתכח מן הלב, מכל מקום הלא מנשרים קלו ומאריות גברו לעשות רצון קונם וחפץ צורם, והרי הם צדיקים הנקראים חיים גם אחר הסתלקותם.
