הגה"ק רבי מרדכי יפה זצ"ל בעל ה'לבוש' ג' אדר ב' שע"ב
רבינו מרדכי יפה זי"ע נולד בפראג לאביו רבי אברהם, בשנת ר"צ. בנעוריו נסע לפולין וקיבל תורה מפי רבותיו הקדושים המהרש"ל והרמ"א זי"ע.
בשובו לפראג יסד ישיבה ועמד בראשה, כשהוא מרביץ תורה להמוני תלמידים עד שנת שכ"א.
בשנת של"ב נתמנה לרב ורב"ד בק"ק הוראדנא שבליטא, על מקומו של הגאון רבי נתן ב"ר שמעון שפירא זצ"ל, בעל מבוא שערים.
בשנת שמ"ח נקרא להרביץ תורה ולעמוד בראש הישיבה שבלובלין, על מקומו של המהר"ם מלובלין - שעבר לקרקא. משם עבר לכהן כאב"ד בקרעמניץ שבמדינת וואהלין. וכעבור תקופה קצרה, בחודש אייר שנת שנ"ב, חזר לעיר מולדתו פראג, למלא מקום המהר"ל כרבה של פראג - שעבר לפוזנא.
בשנת שנ"ט נתחלפו העטרות, והמהר"ל שב לכהן בפראג, ורבינו נקרא לשבת על כסא רם ונשא דק"ק פוזנא - שם ישב עד יומו האחרון עלי האדמות, ביום ג' לחודש אדר שני שנת שע"ב לפ"ק, ושם מנוחתו כבוד.
הלבוש חיבר עשרה ספרים על שם הפסוק במגילת אסתר (ח, טו) "וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר" וגו׳, והיות ששמו היה מרדכי נתן לספריו שמות על שם הלבושים שמצינו גבי מרדכי הצדיק.
וכדלהלן, חלק ראשון של או״ח — ׳לבוש מלכות תכלת׳, חלק שני של או״ח — ׳חור׳, חלק יו״ד — ׳עטרת זהב׳, חלק אהע״ז — ׳תכריך בוץ וארגמן׳, חלק חו״מ — ׳עיר שושן׳, עוד ספר חיבר על התורה בשם ׳האורה׳ והוא פירוש על ס׳ הריקאנטי מרבינו מנחם ריקאנטי, ׳שמחה וששון ויקר׳ אחד מהם על ס׳ מורה נבוכים להרמב״ם, ואחד על עניני קידוש החודש.
מקרא תרגום ומקרא – האם יצא ידי חובת שמו"ת
ויש להסתפק, אי בעינן דווקא שנים מקרא מקודם, ואחר כך תרגום, או שיצא כשקרא מקרא ותרגום ומקרא. ומדברי הלבוש מתבאר שכן דעתו, שכתב, "נראה לי שאם אדם קורא אחד מקרא ואחד תרגום לבדו, ואחר כך כשקורין הפרשה בבית הכנסת קורא עם החזן מילה במילה - הרי זה קיים "שנים מקרא ואחד תרגום", עיין שם, הרי שכתב מפורש דהתרגום יכול להיות באמצע. ואף שכתב שם דרבינו הבית יוסף לא סבירא ליה שיצא בזה - זהו משום דסבירא ליה דלא יצא מהשליח ציבור, עיין שם, אבל לא מפני שהתרגום באמצע. וכבר כתבו הגדולים פרישה וא"ז) דגם רבינו הבית יוסף אינו חולק בזה, אלא דמיירי דבשמיעה לא יצא. אבל אם אומר עם החזן מילה במילה – יצא.
(ערוך השולחן סימן רפה - אות ג)
וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים
ראיתי להלבוש ז״ל שכתב באחד מספריו בדברי הגמ' (מגילה ו, ב) אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא קריאת המגילה ומתנות לאביונים. ובגמ׳ פליגי אמוראי אם לקרוא באדר הראשון או באדר השני, ומאן דאמר לקרוא באדר הראשון היינו משום דאין מעבירין על המצות, ומאן דאמר לקרוא באדר השני היינו משום דליסמוך גאולה לגאולה עדיף (פורים ופסח, רש״י). וכתב הלבוש שהענין להסמיך גאולת מרדכי הצדיק לגאולת משה רבינו, כשם שאחרי גאולת משה רבינו את בני ישראל ממצרים קיבלו עליהם את התורה, כמו כן אחרי גאולת מרדכי הצדיק את היהודים מגזירת המן ואחשורוש קיבלו עליהם את התורה, וכמו שאמרו חז״ל קיימו מה שקבלו כבר, וביותר שאצל משה רבינו היה בכפיה ועכשיו קיבלוה מרצון מאהבת הנס, עכת״ד.
ותבט עיני בשורי בספרי מהר״ל מפראג זי״ע שכתב לבאר ענין זה על פי הא דאיתא (בבא בתרא ד:) המקיף את חבירו משלש רוחותיו וגדר את הראשונה ואת השניה ואת השלישית אין מחייבין אותו רבי יוסי אומר אם עמד וגדר את הרביעית מגלגלין עליו את הכל. והכוונה, כי בזמן שחבירו הקיף גם את הרביעית גילה דעתו בזה שניחא ליה גרירת שלש הרוחות האחרות שגדר הראשון, ולזה מגלגלין עליו להשתתף בהכל. כמו כן במתן תורה שהקבלה היתה בכפיה, אבל כשהדר קיבלוה מרצון בימי אחשורוש, והוסיפו מצוות נוספות של קריאת המגילה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים, גילו בזה את דעתם דניחא להו בקבלת התורה שהיה במעמד הר סיני, ונמצא שיו״ט של פורים גדול מאוד, שאז היתה גילוי דעת שכל התורה קבלו ישראל מרצון, עכת״ד. ובזה יש לפרש מה שמצינו במדרשים שכל המועדים בטלים לעתיד לבוא אבל ימי הפורים אינם בטלים לעולם, וכדכתיב במגילת אסתר (ט, כח) וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם וגו'.
ויש לתמוה מה ראו ימי הפורים להתקרב יותר משאר המועדים שעתידים להיות בטלים לעתיד לבוא. ולדרכינו יתכן לומר, שכיון שבימי הפורים זכו היהודים לקבל עליהם את התורה מתוך רצון ואהבה להשי״ת, כדאיתא בשבת (פח.) הדור קיבלוה בימי אחשורוש, ופירש רש״י מאהבת הנס שנעשה להם, עכ״ד. נמצא שפורים כולל את כל התורה וכל המועדים, כי פורים היא גילוי דעת לקבלת כל התורה מרצון, ולפיכך אינם בטלים לעולם וזכרם לא יסוף.
