הגה"ק רבי יחזקאל לנדא מפראג זי"ע בעל נודע ביהודה וצל"ח י"ז אייר תקנ"ג
הגה"ק רבי יחזקאל לנדא זי"ע נולד בשנת דע"ת לאביו הגאון רבי יהודה הלוי מאפטא שהיה מנהיג "ועד ארבע הארצות", ולאמו מרת חיה ע"ה שהיו שניהם מגזע הגה"ק הרבי ר' העשיל מקראקא.
בצעירותו נדד למוד בין חכמי הקלויז הנודע שבבראד, שם קנה לו שם בין האריות שבחבורה. לאחר נישואיו בדובנא עקר חותצנו לבראד, ורבי יחזקאל המשיך להתעלות שם בתורה.
בן עשרים היה כשנתמנה לראב"ד בראד ושמו הלך ונתפרסם כאחד מגדולי פוסקי הדור, לחם מלחמת ה' בגיבורים ללת חת וקידש שם שמים, ובשכר זה זכה שמשמים הרימו קרנו. כעדות מרן הבעש"ט הק' זי"ע.
לאחר מכן כיהן ברבנות יאמפלא, ואח"כ ברבנות פראג שם הקים ישיבה גדולה ונודע כרבן של כל הגולה פוסק הדור ורבן של כל ישראל.
נתבקש לישיבה של מעלה ביום י"ז אייר תקנ"ג ומנוחתו כבוד בפראג.
השאיר אחריו את ספריו "נודע ביהודה" (השם לכבוד אביו שנקרא יהודה). צל"ח (= ציון לנפש חיה על שם אמו), אהבת ציון ודורש לציון.
מדוע נתן רק 290 זהובים ולא כל השלוש מאות
מעשה היה ברבי יחזקאל לנדא זצ"ל, בעל נודע ביהודה, שבהיותו בימי עלומיו בעיר ברוד באו אליו שני גדולי הדור להתרימו על מצות פדיון שבויים, והם היו זקוקים לג' מאות אדומים. הלך הרב לחדרו ולקח קערה של זהובים ובה היו ר"צ אדומים.
אמר להם: זו נדבתי והשאר יתנו אחרים. שמחו הפרנסים על הנדבה והודו לו. וכשביקשו לצאת אמרו: שאלה אחת קטנה יש לנו לשאול את פי הרב, אחרי שנתן רוב רובו של הסכום למה לא נתן הכל, ועל עשרה זהובים צריכים אנו לטרוח אצל בעלי הבתים. אמר להם הנודע ביהודה: משנה שלמה שכחתם, 'הרוצה שיתן הוא ולא יתנו אחרים עינו רעה בשל אחרים'.
(ספיר ויהלום שמות ע"ז - להגה"ח ר' מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)
מדוע בתחילה סירב לקבל רבנות ואח"כ הסכים
ואעלה מעשה כשנתנו כתב רבנות בפראג להנודע ביהודה ז"ל לא רצה לקבל הרבנות, ואחר כך כשהגאון רבי זרח אידליץ ז"ל רצה לקבל הרבנות שם הגם שרוב העיר לא רצו בו, חזר הנודע ביהודה והסכים ליקח הרבנות, ושאלו לו בתחילה מאי קסבר ובסוף מאי קסבר:
והשיב לקבל רבנות הוא משני טעמים, א, להתוודע עי"ז כי רוח הבריות נוחה ממנו וממילא יהיה גם רוח המקום נוחה ממנו (אבות פ"ג, מ"י) ב. שהעולה לגדולה מוחלין לו עוונותיו, ולטעם א' לא נצרך דוקא לקבל רבנות ורק להשיג כתב רבנות סגי כי הוא סימן שרוח הבריות נוחה הימנו, אבל בראותי שתלמיד חכם כר' זרח אידלייץ רודף אחר רבנות מפראג הגם שהעיר לא ירצה ואין רוח הבריות נוחה הימנו, מזה ראיה שהעיקר טעם ב' משום מחילת עוונות, וא"כ לא די בכתב רבנות בלבד ורק לקבל רבנות ממש.
