הגה"ק רבי דוד הלוי מאוסטראה זצ"ל הט"ז - בעל 'טורי זהב' כ"ו בשבט תכ"ז
הגה"ק רבי דוד הלוי נולד בשנת שמ"ו בעיר וואלדמיר שבגליל וואהלין, לאביו הגאון רבי שמואל הלוי ממנו שאב את רוב חכמתו. וכן למד אצל אחיו הבכור הגה"ק רבי יצחק אב"ד חעלמא.
בגיל צעיר כבר יצא שמו כגאון וצדיק. ורבינו הב"ח ששמע את שמעו לקחו אחר כבוד לחתן לבתו. לימים בשנת שע"ח עבר לכהן כאב"ד בעיר פאטליטשא הסמוכה לראווא.
כעבור זמן העתיק את מושבו לעיר הגדולה פראג שם כיהן כרב ואב"ד כעשרים שנה, לאחר מכן קבע את מושבו בק"ק אוסטראה, אולם לדאבון לבו לא ארכו ימי השלווה בה ומחמת גזירות שנת ת''ח ות"ט הוכרח לברוח מעיר לעיר, עד שבשנת תי"ד כיהן כאב"ד לבוב שימש כאחד מראשי ועד ארבע ארצות, עד להסתלקותו לגנזי מרומים ביום כ"ו בשבט שנת תכ"ו. ומנו"כ בעיר לבוב.
מדוע לא הסכים בעל ה'טורי זהב' לקבל טלית חדשה ולהחליפה בישנה?
צרה גדולה התרחשה ובאה על אחד העשירים המופלגים שהתגורר בעיר הגדולה לבוב. אותו עשיר, איש רב פעלים ונכבד בעירו, היו חייו מתנהלים על מי מנוחות, עד שביום מהימים קפצה עליו רוגזה של בתו הנערה שיצאה מדעתה והשתטתה באופן חמור. נערה זו הייתה משכלת ונבונה, טובת לב ונעימת הליכות, והסבה נחת רוח רבה להוריה, עד לאותו רגע נורא בו הנערה החלה לצעוק ולצווח, להשתולל בפראות ולשבור כלים בחמתה.
ההורים ההמומים לא ידעו את נפשם. הם מיהרו לקחתה לרופאים מומחים ולפרופסורים גדולים שבדקוה שוב ושוב ולא מצאו כל דרך לרפא אותה. עם חלוף הימים הבינו ההורים כי אין זה מקרה רגיל של מחלת שיגעון אלא שרוח רעה, דיבוק של נשמה תועה, נכנסה והשתכנה בתוך גופה. הדיבוק מצא מנוח לנפשו בתוך הנערה האומללה, והוא מסרב לצאת משם.
ככל שניסו ההורים להציל את בתם מצרה זו, לא עלתה בידם. הם ניסו לבקש רחמים מהדיבוק, הבטיחו לו כי יתפללו עבורו וילמדו משניות לעילוי נשמתו, אך הדיבוק סירב לשמוע, ובעקשנותו הרבה נשאר בתוך הנערה. ההורים פיזרו סכומי כסף עצומים לצדקה, פנו אל רבנים ומקובלים שונים שינסו את כוחם, אך הכל העלו חרס בידם.
באחד הימים עשתה לה השמועה כנפיים בעיר לבוב כי הגאון רבי דוד הלוי סגל, הנודע בשערים על שם ספרו 'טורי זהב', מנושאי כלי השולחן ערוך ומגדולי פוסקי ההלכה, הגיע לבקר בעיר. העשיר לא התעצל ותיכף פנה לאכסנייתו של הטורי זהב וביקש לשוחח עם הרב.
באותה שעה היה הטורי זהב עטור בתפילין ומעוטף בטליתו, שקוע בלימוד התורה והיה עוסק בספר ארבעה טורים, כשהוא מחדש חידושים נפלאים לאמיתה של תורה. בעל האכסנייה שהכיר את העשיר ואת צרתו הגדולה, פנה לטורי זהב וביקש ממנו כי יואיל לקבל את העשיר, שהוא תומך תורה ורודף צדקה וחסד, ולשמוע את מה שבפיו.
עם כניסתו לחדרו של הט"ז פרץ העשיר בבכי עצום. רק משחלפו דקות ארוכות והעשר נרגע מבכיו, הוא פתח ותיאר את סבלו וסבל בני משפחתו ממצבה הנורא של בתו הנערה שנכנס בה דיבוק ועיניהם רואות וכלות.
הט"ז הביט בעשיר ונענה לו, כי אמנם הוא מרחם עליו מאוד והוא משתתף בצערו הקשה, אך מה יעשה וידו אינה משגת בעניינים שכאלה ואין לו ידיעה כיצד ניתן להוציא את הדיבוק. אילו היה בכוחו לפעול פעולות כדי להחזיר את הנערה החולנית לבריאותה ולשפיותה, בוודאי שהיה עושה זאת, אך מעולם לא התנסה בכגון אלה, וצר לו כי עליו להשיב את פניו ריקם.
משראה העשיר כי הט"ז מסרב להתעסק בעניין זה, עלה בדעתו רעיון. הוא פנה אליו ואמר, כי מבקש הוא ממנו בקשה אחרת, שיואיל לערוך בביתו ולכבדו ביקור נימוסין. העשיר הסביר לעצמו כי יש בכוח התורה והצדיקים לפעול ישועות ולהשפיע שפע ברכה בעצם ביקורם בבית, ובוודאי כוח רב יש בכוח ראייתם, אם בעצם הבטתם על החולים ואם בכך שהחולים מביטים על מאור פניהם, ושמא בכך תמשך להם הישועה.
לבקשה זו לא ראה הטורי זהב כל סיבה לסרב, והוא אמר לעשיר כי הוא מוכן ומזומן לבוא לבקר בביתו תיכף ומיד. שמח העשיר מאד וביקש מהט"ז כי יעלה למרכבתו המפוארת העומדת בחוץ, ויחד ייסעו לביתו שבמרכז העיר.
כשהגיע העשיר, מלווה באורחו החשוב הט"ז, אל תוך ביתו, עמדה שם הנערה החולנית, ותיכף עם כניסתו הכריזה בקול גבוה: ברוך הבא, רבינו! ומיד כשאמרה זאת סובבה הנערה את פניה לצד השני. שאל אותה הט"ז: מה הסיבה שהסבת את פנייך לאחור תיכף בכניסתי לבית, ומדוע, מצד שני, קראת לי בתואר 'רבינו' וקדמת אותי בברכת 'ברוך הבא'?
נענתה הנערה ואמרה: יידע מעלתו כי בעולמות העליונים קוראים לכם בשם: מורינו ורבינו הגאון רבי דוד, בעל טורי זהב. ודווקא מפני גודל חכמתכם וצדקתכם, נאלצתי להסתובב לצד השני, שכן הרשעים אינם יכולים להביט בפני הצדיקים. הטורי זהב שמע את דברי הנערה ואמר לה: אם אכן נכון הדבר שיש לי מעמד וחשיבות בשמים ממעל, אם כך הריני גוזר בכוח התורה ובכוח החידוש שחידשתי היום בדברי הטור, שתירצתי דבריו באמת וישר, שנערה זו תזכה תיכף ומיד לרפואה שלמה, והדיבוק הנמצא בתוכה יעזבנה על אתר ויצא מאצבע קטנה של רגלה, באופן שלא יזיקנה ולא יזיק לאחרים.
הט"ז סיים את דבריו ומאצבעה של הנערה נשמע קול חבטה, ולפתע פתאום הנערה החלה מדברת בקולה הרגיל וחדלה משיגעונותיה לחלוטין.
בהתרגשותו הגדולה ביקש העשיר להעניק לרבינו הט"ז מתנה נאותה על הנס והפלא שחולל למעלה מדרך הטבע, כלי כסף וכלי זהב יקרים מאוד, אמנם הט"ז מיאן לקחת את המתנות והדורונות שהציע לו העשיר, עד שהעשיר אמר לו: גם אם אין רצונו של רבינו לקבל ממני כסף וזהב, דברים גשמיים, בוודאי שרבינו לא יסרב לקבל מאתי טלית צמר מצויצת, חדשה ומהודרת ביותר. שכן באותה שעה שהעשיר ביקר באכסניית הט"ז הוא ראה כי טליתו ישנה מאוד, בלויה ודהויה, וסבר העשיר כי מתנה כזאת שיש בה הידור מצוה ונוי תורה ותפילה, בוודאי ישמח הט"ז לקבל.
אמנם הט"ז עמד על שלו ומיאן לקבל את הטלית, וכראותו את אכזבת העשיר נענה ואמר לו: אגלה לך את סיבת הדבר שאני ממאן לקחת ממך את הטלית: אין זה בגללך חלילה אלא בגלל שאין רצוני בטלית חדשה כלל, שכן טלית ישנה זו יכולה להעיד עלי בבית דין של מעלה שמעולם לא חשבתי מחשבות זרות בשעת תפילתו, וחבל לי להפסיד טלית שיש בכוחה להעיד כזאת ולהחליפה בטלית אחרת, אפילו תהא חדשה ומהודרת.
