הגה"ק רבי דוד הלוי מאוסטראה זצ"ל הט"ז - בעל 'טורי זהב' כ"ו בשבט תכ"ז
הגה"ק רבי דוד הלוי נולד בשנת שמ"ו בעיר וואלדמיר שבגליל וואהלין, לאביו הגאון רבי שמואל הלוי ממנו שאב את רוב חכמתו. וכן למד אצל אחיו הבכור הגה"ק רבי יצחק אב"ד חעלמא.
בגיל צעיר כבר יצא שמו כגאון וצדיק. ורבינו הב"ח ששמע את שמעו לקחו אחר כבוד לחתן לבתו. לימים בשנת שע"ח עבר לכהן כאב"ד בעיר פאטליטשא הסמוכה לראווא.
כעבור זמן העתיק את מושבו לעיר הגדולה פראג שם כיהן כרב ואב"ד כעשרים שנה, לאחר מכן קבע את מושבו בק"ק אוסטראה, אולם לדאבון לבו לא ארכו ימי השלווה בה ומחמת גזירות שנת ת''ח ות"ט הוכרח לברוח מעיר לעיר, עד שבשנת תי"ד כיהן כאב"ד לבוב שימש כאחד מראשי ועד ארבע ארצות, עד להסתלקותו לגנזי מרומים ביום כ"ו בשבט שנת תכ"ו. ומנו"כ בעיר לבוב.
לומר 'רפואה' בביהמ"ד בזמננו
שו"ע (יו"ד סימן רמו סעיף יז): אין משיחין בבית המדרש אלא בדברי תורה. אפילו מי שנתעטש, אין אומרים לו: רפואה, בבית המדרש.
כתוב בפרישה ואפשר שזהו דוקא בימיהם שלא ראו מספריהם לחוץ כ"ש שלא היו משיחים אבל עכשיו דבלאו הכי אין נזהרין אומרים רפואה עכ"ל.
ולא היה לו לכתוב דבר זה לבדות קולא מלבו, דאף דמצינו בא"ח סימן (ע') סברא כזו לענין חתן שקורא ק"ש, עכשיו כיון שגם שאר בני אדם אינם מכוונים היינו משום שנמשך מזה דבר טוב שיקרא ק"ש, מה שאין כן כאן שימשך מזה דבר מגונה שהשומע סבר מדהותרה עכשיו לומר 'רפואה' הותרה הרצועה וישיח גם כן שיחה בטלה, וכבר אנו מוזהרין בזה בעונש גחלי רתמים ח"ו, על כן אין להשגיח בזה להקל, ואדרבה יהיה הרב מזהיר ע"ז, וילמדו ק"ו לאיסור שיחה בטילה, והמרבה בכבוד התורה ה"ז מכובד ומשובח.
(ט"ז, יו"ד סי' רמ"ו סק"ו)
מתוקה שנת העובד
מעלת השינה של עובדי ה' כבר למדנו ממה שכתב הט"ז (אבן העזר סי' כה סק"א): 'שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת אכלי לחם העצבים כן יתן לידידו שינה' (תהלים קכז ב). דהיינו, יש תלמידי חכמים מנדדין שינה מעיניהם ועוסקים בתורה הרבה, ויש תלמידי חכמים שישנים הרבה, כדי שיהיה להם כח החזק וזריזות לב לעסוק בתורה, ובאמת יכול ללמוד בשעה אחת מה שזה מצטער ועוסק בשני שעות, ובודאי שניהם יש להם שכר בשוה. על כן אמר 'שוא לכם', דהיינו בחנם לכם שאתם מצטערים ומשכימים בבוקר ומאחרי שבת בלילה וממעטים שנתם, זה בחנם כי 'כן יתן ה' לידידו שינה' דהיינו מי שישן הרבה כדי שיחזק מוחו בתורה, נותן לו הקדוש ברוך הוא חלקו בתורה כמו אותו שממעט בשינה ומצטער עצמו כי הכל הולך אחר המחשבה וכו' כן נראה לעניות דעתי נכון.
וכתב הרה"ק ר' בנימין מזאלזיץ זיע"א: על זה אמר שלמה המלך בחכמתו (קהלת ה יא) 'מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה', היינו העובד את ה' באמונה, כשהוא מתייגע בעבודת ה' יתברך וחש בעצמו חולשה ומוכרח לישון כדי להחליף כח, שנתו זו מתוקה היא לפניו יתברך, 'אם מעט ואם הרבה', בין אם ישן מעט ובין אם צריך לישון הרבה, כי שכרו בעולם הבא על שנתו נחשב לו כאילו למד, כי שנתו בעצמה היא עבודתו ברוך היא כדי להחזיק המוחין.
