הגה"צ רבי שמחה זיסל זיו זצ"ל הסבא מקלם ח' אב תרנ"ח
הגה"צ רבי שמחה זיסל זיו המכונה הסבא מקלם נולד בשנת תקפ"ט.
מילדותו ניכר בגאונותו ובכישרונותיו המופלאים ובגיל בר מצוה היה בקי במסכתות סדר 'נזיקין'. יומם ולילה למד תורה בשקידה וישן רק כשעתיים ביממה. כאשר הגיע לבית המדרש שייסד הגה"צ רבי ישראל סלנטר בקובנה ושמע את שיחתו המוסרית הכתירו לרבו המובהק וטען כי עיקר עבודת האדם הינה בהתנהגות שבין אדם לחברו ובעזרה לזולת.
ייסד בעיירה קלם ישיבה לצעירים שנמנתה על מפיצי שיטת המוסר לאור ספרי הרמח"ל ונודעה בהתנהגותם המופתית של תלמידיה. לא נהנה מכספי ציבור ולכן גם לא הסכים לקבל מכספי הישיבה, לפרנסתם פתחה נוות ביתו חנות, אולם עקב מצבם הכלכלי הדחוק נאלצו לאכול רק דייסת גריסים ובחורף לא היו להם אמצעים להסיק את התנור בביתם.
בהתאם להוראת הרופאים יצא בכל קיץ לנופש בכפר גויגר.
בח' באב שנת תרנ"ח השיב את נשמתו ליוצרה.
להלווייתו שנערכה בתשעה באב הגיעו גדולי תורה ומוסר להספידו ביניהם רבי אליעזר גורדון מטלז, רבי יצחק בלזר מקובנה ורבי צבי יעקב אופנהיים רב העיירה שאף התעלף מרוב צער.
יותר טוב להדגיש את תיבת 'באמת'
סיפר המשגיח רבי אליהו לאפיאן זצ"ל: כבר היה מעשה בישיבת קלם, שאחד מבני הישיבה ירד לפני התיבה בתפילת שבת קודש, ובעת חזרת התפילה כאשר הגיע לבקשת 'וטהר לבנו לעבדך באמת' הדגיש את תיבת 'לעבדך'. לאחר התפילה אמר לו הסבא זצ"ל: יותר טוב היה להדגיש את תיבת 'באמת' כי שפת שמים היא 'אמת' כחותמו של הקב"ה, ואם האדם אינו עובד 'באמת' וכל עבודתו הינה רק מן השפה ולחוץ ובלא לב ידבר אין מכירים שם בעולם הנצחי את שפתו כלל, כי רק 'שפת אמת תיכון לעד'.
משום כך אף הקפידו בקלם על מי שהשמיע קול בכי בתפילה. הלה היה נדרש לבדוק את עצמו היטב אם אכן הבכיה נובעת ממעמקי הלב או שמא מצורפים אליה שיקולים נוספים, עד כדי כך השתלמו במידה זו שיהא פיו וליבו של האדם שוים בתפילתו. ומהאי טעמא גופא נמנע הסבא מקלם מלומר את וידויו של רבינו נסים גאון בתפילת 'יום כיפור קטן', ונימוקו עמו: איך אני יכול לומר את המילים 'מתוודה אני לפניך ברתת בזיע' בזמן שאינני מרגיש בכך.
