הגה"צ רבי שמואל הלוי וואזנאר זצ"ל גאב"ד זכרון מאיר ובעל שבט הלוי ט"ו ניסן תשע"ה
מרן הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר זצוק"ל נולד בווינה בב' אלול תרע"ג, לאביו הרב יוסף צבי ולאימו מרת רחל לבית שיף.
כבר בעודו נער צעיר ניכר בו כי עדיו לגדולות בהיותו מצעירי תלמידי ישיבת חכמי לובלין ומבחירי שקדניה. ראש הישיבה הגאון רבי מאיר שפירא הרעיף עליו מהודו בשיעורים שמסר לבני הישיבה. גם המשגיח הלובלינאי הנודע רבי שמעון ז'ליחובר העמידו בשורה הראשונה בין שומעי לקחיו העמוקים בחסידות ובדרכי עבודת ה'.
בהיותו כבן כ"ב הקים את ביתו עם הרבנית ברכה בת הרב גלבר ראש הקהל דפרשבורג, שם המשיך לשקוד על תלמודו כשהוא סמוך על שולחן חותנו וכל מעייניו נתונים להתמסרות ללימוד התורה הקדושה.
בשנת תרצ"ט, כאשר גברה המתיחות בין צ'כוסלובקיה לגרמניה ההיטלרית, עקר מרן הגאון רבי שמואל את מושבו, כרבים אחרים מיהודי המדינה, ועלה לארץ הקודש. כאן קבע משכנו בירושלים.
שמעו של הגאון הצעיר התפרסם בין בני העיר וחכמיה ובחודש אדר א' ת"ש נכנס הרב וואזנר בשעריו של כולל 'אוהל תורה' המפורסם. הכולל שהיה המבוקש ביותר באותה העת הפעיל סינון קפדני בבחירת האברכים, שרובם היו יוצאי הישיבות שבליטא, עם זאת מיהרו ראשי הכולל לצרף את הרב וואזנר אל חבר החכמים אשר כעדות הרב הרצוג, מראשי הכולל, "עתידים להיות לגאוני ישראל, מאורות גדולים בארץ ובחוץ לארץ".
מרן הרב וואזנר קנה את משנת ההוראה מרבו מרא דארעא דישראל המהרי"ץ דושינסקיא זצ"ל שהחזיק במסורת ההוראה מה'שבט סופר' מפרשבורג וכרבים מגדולי הדור זצ"ל שימש בהוראה אצל גאב"ד טעפליק זצ"ל משרת רבנותו הראשונה ניתנה לו בסביבות ירושלים, בשכונת גבעת שאול בטרם סופחה אל הפלטרין הגדול.
יסוד קהילתו ובית הוראתו משם יצאה אורה לכל ישראל, הונח בשנת תש"ז ע"י הנגיד העסקן הרב יעקב הלפרין מקים שכונת 'זכרון מאיר' בבבני ברק. הרב הלפרין הזמין את מרן הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר תלמידו של הגר"מ שפירא מלובלין, על שמו נקראה השכונה, להקים מחדש את ישיבת חכמי לובלין לזכר הגאון רבי מאיר שפירא, על שטח שבבעלותו בתחומי שכונת זיכרון מאיר. הגר"ש וואזנר, שכיהן, כאמור, כרב בירושלים, עלה עם הרב הלפרין להימלך בעצת מרן החזון איש. לאחר שיח תורני מפולפל שארך שעות, התרשם החזו"א עמוקות מהרב הצעיר והציע בפני הרב הלפרין למנותו כרבה של זיכרון מאיר, שם נוסד עמוד ההוראה שהאיר לדורנו בתהפוכות העולם וקידמתו, והחווה את הנתיב ההלכתי הסלול והצרוף לכל רחבי העולם היהודי.
עוד בכהנו כרב השכונה נצפו הסימנים המעידים על תוקפו במלחמת היהדות ובעמידה על עיקרי הדת. כרבה של זכרון מאיר עמד יחד עם מייסד השכונה הרב הלפרין, במאבק בעד סגירת כבישי השכונה בשבת קודש, עד עצם היום סגורים שעריה של העיר כולה בזכות מלחמתו זו שקבעת תקדים בהתעקשות על ביצור החומות בין הקודש ובין החול. לאחר מכן הקים את 'משמרת השבת' בבני ברק יחד עם רב העיר הגר"י לנדא זצ"ל ובשליחותו עמדו פעילי הארגון על משמר בעלי העסקים שיקפידו על סגירת החנויות שעה לפני כניסת השבת.
פסיקותיו של מרן הגאון רבי שמואל וואזנר נשענו על אילנות עבותים ומושרשים היטב במסורת סמיכת הרבנות בקהילות ישראל. רבותיו המובהקים כגון מרא דארעה דישראל המהרי"ץ דושינסקיא וגאב"ד טעפליק זצ"ל הפקידו בידיו האמונות במשעולי תורה, את כוחא דהיתרא וישרות הפסיקה, כלים אשר הדריכוהו בייסדו את משנתו ההלכתית בסדרת השו"ת 'שבט הלוי' ובה התייחסות מכרעת, מקיפה ומפורטת לכל השאלות החדשות שהתעוררו עם התקדמות הטכנולוגיה והיווצרות נושאי הלכה חדשים שאין להם היקש מן הכתובים.
דעתו, דעת התורה, נחשבת בכל מקהלות ישראל כ'הלכה למעשה'. רבים מגדולי הדורות הריצו אליו שאלותיהם והורו לקהליהם לציית למרן 'פוסק הדור' שבראייתו התורתית הבהירה פשט כל עקוב למישור והוביל להכרעות יסודיות הנוגעות לחייו של כל יהודי. סדרת ספריו הידועים והנפוצים הינה אסופת מכתבי השו"ת 'שבט הלוי', המאגדת באחד-עשר כרכיה את עיקרי הפסיקה בד' חלקי שולחן ערוך ואת יסודות ההנהגה ההלכתית שהותוו על ידו עבור כלל ישראל.
תחת שרביט הוראתו הפך בית ההוראה שב'זכרון מאיר' לראש בית אב לכל בתי ההוראה בארץ ישראל ההולכים בדרכי פסיקתו. משם יצאה הוראה ופשטה בכל בתי המדרשות, ושם הוכשרו רוב בניין ומניין המו"צים והרבנים בקהילות הקודש.
שעה קלה אחר התקדש חג הפסח בשנת תשע"ה נתבקש לישיבה של מעלה.
אימרה כזאת צריכה להשתמר לדורות!
אספר סיפור נורא ששמעתי מהגאון רבי ישראל זיכרמאן שליט"א רבה של אחזת ברכפלד, כאשר הספיד את רבינו מרן הגאון רבי שמואל הלוי וואזנער זצ"ל בעל שבט הלוי.
היה זה כאשר שמש הרב זיכרמאן כחבר ועדת הרבנים של בית החולים 'מעיני הישועה' בבני ברק, באחד הימים נקרא למיטתו של חולה במצב קשה שלא עלינו היה משותק ברוב חלקי גופו, בקושי רב יכול היה להניע את גופו או להזיז אבר מאבריו, הוא שאל את הרב זיכרמאן בתום לב האם עדיין יכול הוא לברך בברכות השחר את ברכת שעשה לי כל צרכי, הרי כעת אין לו יותר שום תפקיד בעולם.
השיבו הרב זיכרמאן כי הנה המרא דאתרא מרן בעל שבט הלוי, אמור לבקר כאן היום בבית החולים ונציג לפניו את השאלה. ואכן מאוחר יותר כשהגיע הרב וואזנער לבית החולים והציעו בפניו את השאלה, התרגש עד מאוד וביקש להפגש עם החולה, לשוחח עמו פנים אל פנים.
כשנכנס לחדר, ליטף הרב וואזנער את ידי החולה באהבה רחימאית וביקש את רשותו לספר לו את הסיפור המדהים הבא:
בבחרותי זכיתי להתלוות למורי ורבי מרן הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין זצ"ל, בעת שהלך לבקר את אחד מטובי בני הישיבה שחלה במחלה חשוכת מרפא. הבחור שכב אמנם חסר אונים, מיוסר וכאוב בגופו, אולם מרומם בנפשו, שרוי בשמחה ובמצב רוח טוב.
רבי מאיר שהתפעל מאוד מכוחות הנפש הכבירים של תלמידו החולה שאלו: שמחה זו מהי עושה.
השיב הבחור תשובה מפעימה:
הנה בנוגע למצבי הקשה שאני שרוי בו כעת, שכמעט ואינני מסוגל לעשות דבר, התבוננתי רבות מה התפקיד שלי כאן בעולם, בשביל איזה מטרה השאיר אותי הקב"ה כאן לחיות, עלו בדעתי דברי חז"ל (שבת יב:) האומרים "שכינה מראשותיו של חולה", נמצא א"כ שהתפקיד של החולה הוא להוריד את השכינה לעולם, שעל ידי חליו ה' יתברך משרה את שכינתו עליו, וזהו תפקיד נעלה וחשוב מאוד.
אולם במקום אחר אומרים חז"ל (שם ל:) שאין השכינה שורה מתוך עצבות, לכן אני משתדל ככל יכולתי וכוחותי לא להיות עצב, כי על ידי העצבות מסתלקת השכינה, ואני מועל בתפקידי לגרום שתשרה עלי השכינה. לכן אתם רואים על פני שמחה גדולה כ"כ, אני שואב עידוד רב בכך שאני גורם להשראת השכינה בעולם!!
רבי מאיר הביע קורת רוח והנאה מרובה מהאימרה הטהורה והמחוכמת שנשמעה מבחור מיוסר כמותו, והתבטא בהתפעלות: אימרה כזאת צריכה להשתמר לדורות!
בשלב זה אמר הרב וואזנער לחולה בנימה אישית: כיצד יכול אתה לומר שאין לך תפקיד בעולם, הלא על כתפיך מוטל אחד התפקידים הכי נעלים ומרוממים בבריאה, להשרות בה את השכינה!
והוסיף הרב זיכרמאן לספר כי לאחר הדברים הנפלאים הללו ששמע החולה מפי הרב וואזנער, השתנה כל מצב רוחו לטובה, והרופאים העידו כל לאחר תקופה גם מצבו הבריאותי השתפר פלאים מעל דרך הטבע.
אוצרותיהם אמלא - תרומה
עצה נפלאה בנתינת צדקה לעני
"הנה תמיד הצטערתי על המכשול שלוקחים כסף לתת לעני, ועד הכי והכי העני נעלם מן העין או רוצים לתת כסף גדול ולקבל עודף מהעני, והעני אומר שמיד ישוב ויביא כסף קטן [ואז יתנו לו השטר] והעני שוכח. ומחזיר האדם הכסף לכיסו, אחר שנתייחד כבר לתתו לצדקה לעני ומתערבים כספי צדקה עם כספו, והוא מעשים בכל יום. והערתי שיש להתנות כהלל (-ראה להלן) שלא יחול שם הצדקה על שום כסף הנלקח ליד - לתת לעני, עד שיגיע ליד העני ממש ויזכה בו, ועד אז ישאר כסף פרטי".
"ומה מאוד שמחתי למצוא כל זה, בדברי ה'פנים יפות' פרשת תרומה עה"פ "מאת כל איש אשר ידבנו תקחו את תרומתי", שפירש כוונת הכתוב דתחילה ידבנו ואח"כ תקחו את תרומתי, דהיינו שקודם הוא ברשותו רק כנדבה שלאחר זמן יעשהו תרומה, והתרומה חלה רק משעת התקחו את תרומתי, והוא על פי הנהגתו של הלל בפסחים דף סו ע"ב, אמרו עליו על הלל מימיו לא מעל אדם בעולתו אלא מביאה חולין לעזרה ומקדישה עיין שם, וא"כ ינצל ממכשול במעשר כספים שכל חלות שם הצדקה עליהם יחול רק בהגיעם ליד עניים אף שנדבם מקודם. ושוב ראיתי שהגאון בעל דרך אמונה [שליט"א] (זצ"ל) כתב בפירושו על הרמב"ם הל' מתנות עניים פ"ח ס"ק ח' בשם מרן החזו"א זצוק"ל שהיה מייעץ שכל מי שמתחיל לתת מעשר כספים, יתנה שכל המעשר שיפריש לא יחול עליו שם צדקה עד שיבוא ליד העני" ע"כ.
