הגה"צ רבי עקיבא סופר זצ"ל גאב"ד פרעשבורג ובעל דעת סופר ב' כסלו תש"כ

הגאון הצדיק רבי עקיבא סופר זצ"ל נולד בשנת תרל"ח בפרשבורג לאביו רב העיר הגאון רבי שמחה בונם סופר בעל ה'שבט סופר', בנו של ה'כתב סופר' ונכדו של מרן ה'חתם סופר'. מאביו הגדול קנה את תורתו.

בהיותו כבן עשרים, החל להרביץ תורה בישיבה לצד אביו. בשנת תרס"ז, עם פטירת אביו, נתמנה לאב"ד פרשבורג ולראש ישיבתה. מסר נפשו על ביצור ופיתוח הישיבה והקהילה.

הרים את כבוד התורה, בבטלו את מנהג אכילת ה'ימים' של בני הישיבות, ולצורך כך הקים מטבח ופנימיה לבני הישיבה, כמו"כ השיג מקיסר אוסטריה פטור לבני הישיבה מחובת הגיוס.

לאחר מלחמת העולם הראשונה נתמנה לנשיא ארגון הקהילות החרדיות בצכוסלובקיה, שמנה כשלש מאות קהילות. היה גם פעיל מאד בגיוס כספים לעניי ארץ ישראל ושימש כנשיא כולל שומרי החומות.

עם כיבוש צ'כוסלובקיה על ידי הנאצים עלה לארץ ישראל. שם המשיך בהרבצת התורה והקים את ישיבת פרשבורג בירושלים, אך סירב לקבל עליו את כתר הרבנות, בהצהירו שברצונו לחיות כ'יהודי ירושלמי פשוט'.

נפטר בירושלים בב' בכסלו תש"ך. לאחר פטירתו הדפיסו בניו את ספרו דעת סופר על התורה ושו"ת.

 סיפור הצלתו המופלאה בשנות הזעם

הדבר היה בשנת תרצ"ט, זמן קצר לפני פרוץ השואה. שנאת ישראל התפרצה אז כמגפה בכל העולם. הנאצים ימ"ש שלטו בגרמניה והשפעתם התפשטה בכל הארצות סביב. בצ'כוסלובקיה נבחר אז צורר היהודים טיסא ימ"ש לראשות הממשלה.

באותו פרק נסע ה"דעת סופר" באופן מיוחד לערלוי כדי להקביל פני דודו הישיש, הגה"צ רבי שמעון סופר זצ"ל בעל "התעוררות תשובה". והנה תוך כדי שהותו בערלוי, הגיעה אליו הידיעה על בחירת הצורר טיסא ימ"ש, שבישרה רעות. הוא חכך בדעתו, אם כדאי בכלל שישוב מכאן הביתה לפרשבורג, או שמא בגלל הסכנה מוטב שיזדרז ויעזוב לחלוטין את המדינה ב"יפה שעה אחת קודם".

מכיון שלא הגיע לידי החלטה, עמד ושטח את ספיקותיו לפני רבי שמעון זצ"ל, אחי אביו, ובקש את הכרעתו.

נענה הרב דערלוי ואמר לו: "זקננו ה"חתם סופר", ואחריו אבא מרי ה"כתב סופר", ואחריו רב אחאי ה"שבט סופר", כל אחד מהם ישב ל"ג שנה על כסא הרבנות בק"ק פרעשבורג. עכשיו ימלאו ג"כ שלשים ושלש שנה מאז ישבתם לראשונה על כסא רם ונישא זה... יהיה אם כן טוב וישר, שלא תשובו כעת יותר לפרשבורג..."

שאל אותו רבי עקיבא, שהיה כולו נדהם ומופתע מעצם הרעיון (של מחזורי ל"ג שנה), אנה ילך: האם ישים פעמיו ישר לארץ ישראל, או אולי יעבור לגור אצל בניו המתגוררים בעיר לוגאנו בשווייץ? השיבו רבי שמעון זצ"ל: "בודאי מוטב שיעלה מר וישתקע בארצנו הקדושה. אלא בינתיים יכול הוא לבקר אצל בניו בשווייץ, וישהה בצל קורתם עד אחרי פורים..."

עשה ה"דעת סופר" כדבריו ונסע ממנו ישר לשווייץ. [אגב: כשעזבו ה"דעת סופר" זצ"ל והרבנית ע"ה את מעונו של רבי שמעון זצ"ל בערלוי, ויצאו לדרכם, זלגו עיניהם דמעות. מיד קרא אותם לשוב לביתו, וסיפר להם ענין אחד להפיג התרגשותם ולבדח דעתם, כי אמר שקבלה בידו מספרים קדושים שבעת פרידה צריך להיות בשמחה וכ"ש לא להוריד דמעות! וראה באזהרות נוספות לצוואת רבי יהודה החסיד אות י' שכתב "לא יפרד אדם מחבירו מתוך בכי"].

יש לציין שאכן זכה להמלט ברגע האחרון, כפי המובא בספר "רבינו הגדול אמרו" שסיפר הגאון רבי יצחק טובי' ווייס שליט"א גאב"ד ירושלים: שבתחלת שנות המלחמה שנת תרצ"ט, בטרם יצא ה"קינדער טראנספארט" ללונדון, בקרתי בפרעשבורג, ובזכרוני עדיין השלט שהניחו הנאצים ימ"ש מעל פתח ביתו מבחוץ - ובו נכתב באותיות גדולות בגרמנית “? Akiva, wo bist du ”. ואמנם היה זה אחרי שהרב זצ"ל כבר נמלט לשווייץ אל בניו.

והנה עלה בדעתו, כי מאחר ואינו ממשיך כרגע לא"י, אפשר לנצל את אשרת-הכניסה ("סרטיפיקאט") המנדטורית שברשותו כדי לחלץ איש נוסף מעמק הבכא. מיד כתב למיודעיו הרבנים מק"ק שוראני, נייטרא, קירכנדארף, גלאנטא, שיודיעוהו מי מהם רוצה לקבל את הרשיון ולהשתמש בו לעלות לא"י - אולם תשובתם בוששה לבוא.

ביני וביני הגיעו בניו לידי מסקנה, כי עדיף מכל הבחינות שאביהם ישאר לגור בקרבתם, והחליטו לחפש דירה מתאימה עבורו - הדבר היה ממחרת יום "פורים דפרזים" שנת ת"ש. הם יצאו עם אמם הרבנית לסייר בדירות להשכרה, ע"פ כתובות שונות בעיר שהיו בידם, במשך יום שלם. רק לעתותי ערב חזרו לבתיהם. ויהי בשובם הופתעו לראות את אביהם אורז חפציו ומתכונן למסע...

מה קרה? לאן הוא נוסע? סח להם האב, כי זה היום קבל מענה - באמצעות צעירי אגו"י בפרשבורג - מידידיו הרבנים שפנה אליהם בדבר ה"סרטיפיקאט", והתברר לו שאף אחד מהם אינו חושב לעזוב את מקומו. בו-זמנית נודע לו, כי במדה ולא יפליג באניה היוצאת תוך יומיים מטריאסט לארץ ישראל, יפוג לחלוטין תוקפו של ה"סרטיפיקאט" ולא יוכל יותר להשתמש בו. מטעם זה הריהו נחפז ממש לדרכו - כדי שיספיק להגיע לטריאסט בעוד מועד.

באותו מעמד סיפר הגאון לבניו בהתפעלות רבה, על ביקורו הנזכר אצל הדוד הצדיק בערלוי, ועל כך שנזרקה אז מפיו כעין נבואה באמירתו ש"ישהה אצל הבנים בשווייץ עד יום שושן פורים" - כאילו היה צופה את הכל מראש.

(גל' שבת בשבתו אנטוורפן)