הגה"צ רבי משה פארהאנד זי"ע אבדק"ק מאקאווא י"ז סיון תש"ד

הגה"ק רבי משה פארהאנד זי"ע נולד בנייטרא לאביו הצדיק תמים ר' יוסף צבי זצ"ל בחודש מנ"א שנת תרכ"ב.
תחילת לימודו היתה בנייטרא ואחרי כן עבר ללמוד במטרסדורף בישיבתו המפורסמת של הגה"ק רבי שמואל עהרנפעלד בעל "חתן סופר". כבר אז נודע כקדוש ה' מכובד. התנהג בקדושה ובטהרה, והרבה לסגף את עצמו בתעניות ובכל מיני סיגופים. פעם אחת הזמינו רבו אליו והוכיחו על כך, שהרי אמרו חז"ל שתלמיד חכם אינו רשאי לישב בתענית!
בהגיעו לפרקו חזר לנייטרא ונשא את בתו של הרבני רבי אהרן שענפעלד, נכדת רבי מרדכי שענפעלד ראב"ד נייטרא בעמח"ס דברי יושר. אחרי נישואיו המשיך לישב באהלה של תורה והתמסר ללימודו בשקידה רבה. כעבור זמן הוכתר כדומ"ץ בנייטרא ורב חברת "מחזיקי תורה", וגם הרביץ תורה לתלמידים רבים.
כשלושים ושתים שנה הנהיג את עדתו במאקאווא, הרביץ תורה לתלמידים, אהב את הבריות וקירבם לתורה, ומצד שני לחם מלחמתה של תורה לשמור את צביון העיר ולשומרה מפני הרוחות החדשות שהיו מנשבות באותם הימים. והיו ידיו אמונה עד בוא השמש.
בשנת תש"ד נעצר בעלילה ע"י השוטרים הרשעים ובחסדי שמים הצליחו להשיג שחרורו אחרי השתדלות נמרצת מכל בני קהילתו, אך בריאתו התרופפה.
בתחילת חודש סיון נסע לדרוש ברופאים בעיר פעסט וחשב להתאושש במקצת בשלוה היחסית ששרתה בעיר הבירה. אך לא עלתה לו למצוא תרופה למחלתו וביום ה' פרשת בהעלותך, י"ז סיון תש"ד, השיב את נשמתו לבוראה.
למחרת ביום ערב שב"ק הובילו את ארונו בחזרה למאקאווא וערכו לו בני עירו לוויה בבכיה גדולה ונטמן באוהל בביה"ח. מפני הרעה נאסף הצדיק.
בגמר שבעת ימי האבל גירשו הרשעים ימ"ש את בני קהילת מאקאווא למחנות העבודה. זי"ע

גודל כח ברכותיו

פעם, כאשר רבינו עמד באמצע תפילתו, הגיע אליו אחד מבני הקהילה, אשר לא נמנה על תלמידי הישיבה, וביקש את ברכתו, כיון שהיה עליו להתייצב בעוד שעה קלה לפני ועדת הצבא. רבינו רמז לו שימתין עד שיסיים תפילתו, ולאחר מכן ברכו שיצא לחופשי, וכן היה.

מאוחר יותר באותו היום, ניגש אל רבינו אחד מתלמידי הישיבה, אשר היה אף הוא צריך להתייצב באותו היום, וביקש את ברכת רבינו. נבהל רבינו והשיב בצער רב: "חבל, חבל, שלא ידעתי קודם לכן כי צריך אתה היום להתייצב. רק ברכה אחת היתה לי היום, וכבר נתתיה לאחר!" רבינו ישב כמשתומם ושקע בהגיגיו במשך כמה רגעים, לבסוף נענה כשח אל עצמו ואמר: "אהבתי אל תלמיד יקר זה כה גדולה. אברך גם אותו, ויהי מה!" ואכן, ברכתו של רבינו נתקיימה במלואה, וגם אותו בחור חזר כשתעודת שחרור בידו.

המחיש לתלמידיו שמשיח עומד כבר בפתח

סיפר אחד התלמידים של רבינו, אשר היה גם תושב העיר מאקאווא, לאמור כי היתה תקופה בה סבל מקשיי פרנסה וידע מחסור ותלאה, מכיון שמעילו העליון כבר לא היה במיטבו, אך ידו לא השיגה לקנות חדש, החל לחסוך פרוטה לפרוטה, ונהג כך במשך תקופה ארוכה, בתקוה כי לבסוף יעלה בידו לקנות לעצמו מלבוש חדש. 

יום אחד, בדרשה עילאית שנשא רבינו בבית הכנסת בקהילה נסובו דבריו על אודות ביאת המשיח ותוקף האמונה ב"אחכה לו כל יום שיבוא". למחרת, מספר - האיש "פשוט התביישתי מעצמי על הפרוטות – שהנני חוסך ליום מחר, כאשר משיח ניצב כבר בפתח ובודאי חיש מהרה ינהלנו קוממיות לארצנו בו ביום, הוצאתי את המטבעות שחסכתי ומיהרתי לסדר בהם את ענייני, מתוך תחושה עמוקה כי הופעת המשיח אינה אלא ענין של יום או יומיים, וחייבים להזדרז כדי להיות מוכנים לעלות עמו לירושלים". 

גל' רחשי לב-בהעלותך