הגה"צ רבי משה גרינוולד זצ"ל בעל ערוגת הבושם ז' אב תר"ע
הגה"צ רבי משה גרינוולד נולד בי"א שבט שנת תרי"ג, כבן בכור לאביו הגה"צ רבי עמרם גרינוולד.
מגיל צעיר למד בישיבת הגה"צ רבי מנחם כ"ץ, מתלמידי החת"ם סופר בצעהלים, ואצל סבו רבי יוסף גרינוולד.
מגיל ט"ו למד בישיבת פרשבורג אצל רבו המובהק הכתב סופר, שם למד ביחד עם חברו הטוב הגה"ק רבי יוסף חיים זוננפלד, לימים גאב"ד העדה החרדית בירושלים.
בגיל כ' התייתם מאביו, ועול פרנסת המשפחה נפל על שכמו, והוא נאלץ לעסוק במסחר עצים, אך בנוסף המשיך בלימודו בהתמדה עצומה.
באותה תקופה החל לומר שעורי תורה בישיבה בעיר טשארנא, ובגיל 26 החל לשמש ברבנות הראשונה בחייו בעיר הומנא. בשנת תרמ"ז התמנה הרב גרינוולד לרבה של העיר קליינווארדין בהונגריה. הרב גרינוולד היה במקורו ממשפחה לא חסידית, הנוהגת כמנהגי החתם סופר, אולם מצעירותו נהיה חסיד והיה נוסע להרה"ק רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם משינאווא, להרה"ק רבי יהושע רוקח ולבנו המהרי"ד מבעלזא, ומאותה תקופה גם הקפיד בחבישת השטריימל, כמנהג החסידים. צאצאיו עמדו בראש קהילה חסידית מפורסמת, הנקראת חסידות פאפא, על שם העיר בה כיהן בנו כרב וראש ישיבה.
בשנת תרנ"ג התמנה הרב גרינוולד לרבה של העיר חוסט בהונגריה.
הרב גרינוולד חיבר ספרים רבים, אך עיקר פרסומו בא לו מספר השאלות ותשובות שכתב – "ערוגת הבושם".
רבינו נתבקש לישיבה של מעלה ביום ז' באב תר"ע.
החלום בראש השנה בשנת פטירתו
ויהי אין ויהי אלא לשון צער, בשנת עת"ר בליל א' דראש השנה ישנתי אז ינוח לי וחלמתי חלום מבהיל ונורא מאוד, ובתוך החלום ראיתי את אאמו"ר [בעל ערוגת הבושם] זצללה"ה בבית מועד לכל חי, בהקיצי נבהלתי מאוד, יראה ורעד יבוא בי ותכסני פלצות, כל עצמותי הפחידו וארכבותי דא לדא נקשן, ובפרט כי בלא"ה לבי הי' נעצב בקרבי על כי לא הגיעני על ראש השנה אגרת שלומים בברכת השנים כאש הוסכן הוסכנתי בכל פעם כי ידעתי שנפשו קשורה בנפש בניו יצ"ו, ואעפ"י שאין ניחוש יש סימן ואף על גב דאיהו לא חזי מזלי' חזי.
עם כל זאת חזקתי את לבי ונחמתי את עצמי כי דברי בעל החלומות לא מעלין ולא מורידין, אבל לבי הי' עלי דוי ותיכף אחר חג הסוכות שמתי לדרך פעמי לנסוע לבית אבי לקבל פניו המאירים, אולם ירט הדרך לנגדי ובאם הדרך שמעתי הבשורה כי אבא מארי ז"ל נסע לעיה"מ וויען לדרוש ברופאים, ונבהלתי משמוע, ופחד ופחת הי' לי כי נזכרתי מהחלום הנ"ל.
ומיד קול רעש גדול ונורא יצא במחנה העברים בכל המדינה וגם חוצה לה, כי הגאון הצדיק מחוסט נפל למשכב בחולה אנושה והרופאים בוויען החליטו לעשות לו אפעראציאן מסוכנה (=ניתוח מסוכן) וממש התפוררה הארץ ותגעש ותרעש התבל, וכל מוסדי המדינה ירגזון, ותהי לחרדת אלקים, ובכל בתי כנסיות ובתי מדרשות בכל תפוצת ישראל הרבו והפצירו בתפלה יום יום להרופא חולים ית"ש שישלח רפואה שלימה לגברא רבא הדין, ובכמה וכמה קהילות גזרו תענית והתענו ובפרט פה בקהילתינו יצ"ו התענו כמה פעמים אנשים ונשים וטף ובכל מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע, עשו פדיון נפש ופעולות שונות לבטל הגזירה הקשה והמרה, וכמעט מעולם לא נשמע עוד רעש כזה בעולם בתעניות ובתפילות בשביל אדם פרטי, וממש מי אשר בשם ישראל יכונה הי' שופך לבו כמים עבורו נכח פני השי"ת.
אבל בעוה"ר לא עלתה בידינו לפדותו ולבטל הגזירה, ונתקיים בנו בעוה"ר ובפרושכם כפיכם אעלים עיני מכם, וגם כי תרבו תפילה איננו שומע, ורבינו הגדול התהפך בחליו ביסורים קשים ורעים, משך ט' חדשים והיסורים והחולשה גברה יום יום עד שגברו עליונים את התחתונים והאראלים נצחו את המצוקים ונשבה ארון הקודש, ביום ו' עש"ק פ' דברים ז' ימים לחודש מנחם ביום שנכנסו הגויים להיכל, שנת עת"ר לפ"ק, באשמורת הבוקר שעה ג' אחר חצות ונשארנו יתומים באין אב ובאין מנהל ומחזיק בידינו הוא הלך למנוחות ואותנו עזב לאנחות.
