הגה"צ רבי משה גרינוולד זצ"ל בעל ערוגת הבושם ז' אב תר"ע

הגה"צ רבי משה גרינוולד נולד בי"א שבט שנת תרי"ג, כבן בכור לאביו הגה"צ רבי עמרם גרינוולד.

מגיל צעיר למד בישיבת הגה"צ רבי מנחם כ"ץ, מתלמידי החת"ם סופר בצעהלים, ואצל סבו רבי יוסף גרינוולד.

מגיל ט"ו למד בישיבת פרשבורג אצל רבו המובהק הכתב סופר, שם למד ביחד עם חברו הטוב הגה"ק רבי יוסף חיים זוננפלד, לימים גאב"ד העדה החרדית בירושלים.

בגיל כ' התייתם מאביו, ועול פרנסת המשפחה נפל על שכמו, והוא נאלץ לעסוק במסחר עצים, אך בנוסף המשיך בלימודו בהתמדה עצומה.

באותה תקופה החל לומר שעורי תורה בישיבה בעיר טשארנא, ובגיל 26 החל לשמש ברבנות הראשונה בחייו בעיר הומנא. בשנת תרמ"ז התמנה הרב גרינוולד לרבה של העיר קליינווארדין בהונגריה. הרב גרינוולד היה במקורו ממשפחה לא חסידית, הנוהגת כמנהגי החתם סופר, אולם מצעירותו נהיה חסיד והיה נוסע להרה"ק רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם משינאווא, להרה"ק רבי יהושע רוקח ולבנו המהרי"ד מבעלזא, ומאותה תקופה גם הקפיד בחבישת השטריימל, כמנהג החסידים. צאצאיו עמדו בראש קהילה חסידית מפורסמת, הנקראת חסידות פאפא, על שם העיר בה כיהן בנו כרב וראש ישיבה.

בשנת תרנ"ג התמנה הרב גרינוולד לרבה של העיר חוסט בהונגריה.

הרב גרינוולד חיבר ספרים רבים, אך עיקר פרסומו בא לו מספר השאלות ותשובות שכתב – "ערוגת הבושם".

רבינו נתבקש לישיבה של מעלה ביום ז' באב תר"ע.

***

בזכות הנחת תפילין דרבינו תם זכה לנשיאת חן

הגה"ק רבי משה גרינוואלד זצ"ל בעל הערוגת הבושם בשומו פניו לעיר הומנא להתעטף באיצטלא דרבנן, ולהתעטר בכתר רבנות העיר – אשר היא היתה הרבנות הראשונה שלו – כונן פעמיו דרך העיר פרעשבורג, להתפלל על קבר רבו הגדול הגה"ק בעל ה"כתב סופר" זצ"ל, ואותו היום יום חמישי בשבת היה.

למחרת בבוקר יום שישי עם שחר עשה דרכו ל"באן סטציון" (תחנת הרכבת), ומפאת קוצר הזמן והשעה הדוחקת, לא היה סיפק בידו להניח "תפילין של רבינו תם" בעומדו בתפילה בביהמ"ד, על כן בהיותו ברכבת הניחם ואמר בהם את "ארבעת הפרשיות", ותיכף לאחר מכן חלץ את תפיליו.

היו שם באותו קרון חבר פוחזים וריקים מק"ק הומנא, שלא ידעו בכלל "תפילין של רבינו תם" מה הן, וחשבו שזו היא הנחת התפילין היחידה שלו לאותו היום, ואם כן הוא מקצר מאוד בתפילתו. אלא שהיה לפלא בעיניהם, כיצד אברך כזה, בעל תואר פנים של תלמיד חכם וירא שמים, מתפלל תפילה קצרה וחפוזה כל כך, כאילו היה אחד מהם, המזלזלים במצוות.

כעבור זמן קצר, הגיע הרב החדש לעיר הומנא, לקראת השבת הראשונה בה ינהיג את קהילתו. ערב שבת עם חשיכה כולם נקבצו ובאו לבית הכנסת העירוני, בו אמור הרב החדש להתפלל, בכדי לראותו ולהכירו, ולעמוד על טיבו.

בין הבאים היו גם אותם פוחזים וריקים אשר באו עמו ברכבת, אשר הכירו תיכף כי הרב הנבחר הוא לא אחר מאותו אברך שנסע עמהם, ובעיניהם ראוהו שהוא מניח את תפיליו וחולצם במהירות אחר זמן קצר. בראותם שהוא זה אשר בא לחבוש על ראשו את נזר הרבנות בעיר, ששו ושמחו. יצאו והגידו לכל חבריהם שהנה קבלו רב כפי רצונם, שתפילתו מהירה וקצרה כל כך, ולא ככל אותם רבנים אנשי הדור הישן המאריכים בתפילתם, וטוב ויאה להם רבנותו.

לעומתם משבחים ואומרים, גם החסידים יראי ה' וחושבי שמו, היו משבחים וגומרים את ההלל, כי כן ציווה להם הגה"ק רבי יחזקאל שרגא משינווא זצ"ל בעל הדברי יחזקאל, וכך היו כל בני הקהילה שמחים בהכתרתו, אלו מטעמם ואלו מטעמם, והכל קבלוהו עליהם לרב בשמחה ובהתלהבות.

רשומים בשמך (עמ' רעז)

***

ענין גדול לטבול במקווה קודם התפילה

כתב הרה"ק רבי משה ב"ר עמרם גרינוואלד זיע"א, גאב"ד חוסט, בספרו שו"ת 'ערוגת הבושם' (או"ח סי' יט): אין לנו להביא ראיה מהתנאים ואמוראים הקדושים שהיו בבל עת ובכל רגע דבוקים בקדושתו יתברך שמו ולא היו צריכים הכנה לתפילה, אבל אנן בני אדם מגושמים דבוקים בתאוות עולם הזה, ודאי כל כמה דעושין הכנה קודם התפילה בדברים הגורמים טהרת המחשבה טפי מעלי, וכבר מבואר בכל ספרי מוסר כמה גדולה מעלת המקווה לטהר המחשבה ודורשי רשומות אומרים ל'ב ט'הור ב'רא ראשי תיבות טב"ל, כולי האי ואולי נזכה לומר אפילו דיבור אחד בתפילה במחשבה זכה. על כן עניין גדול הוא לטבול במקווה טהרה קודם תפילה.

(ספיר ויהלום פר' שמיני ע"ח - להגה"ח ר' מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)