הגה"צ רבי מאיר בראנדסדארפער זצ"ל בעל קנה בושם כ' אייר תשס"ט
הגה"צ רבי מאיר ברנדסדורפר זצ"ל נולד בכ"ז באלול תרצ"ד, באנטוורפן שבבלגיה, לאביו הרב הצדיק רבי שלמה זצ"ל, מנקיי הדעת בירושלים ומגדולי עובדי ה’ בקהילת "שומרי אמונים" "ותולדות אהרן" בעיר הקודש. רבי שלמה היה נכדו וחתנו של רבה של פישטיאן, הגה"צ רבי יששכר שלמה טייכטאל זצ"ל, בעל "משנת שכיר", וצאצא של בעל "הרי בשמים", הגה"צ רבי עקיבא גינז זצ"ל הראשון, זקנו של פאר ישראל והדרו רבי עקיבא איגר זי"ע.
בזמן השואה ברח עם הוריו לצרפת, ומיד לאחריה בשנת תש"ה עלה עמם לירושלים, שם התקרב לאדמו"ר רבי אהרן ראטה בעל 'שומרי אמונים' ולגאב"ד המהרי"ץ דושינסקי. תקופה מסוימת למד בישיבת מיר.
כ"ק האדמו"ר מ"תולדות אהרן" זי"ע מסר בידו את ניהול כל ענייני ההלכה של קהילתו. גאב"ד העדה החרדית הגאון רבי יצחק יעקב וייס זצ"ל, בעל ה"מנחת יצחק", אמר עליו כי מה שפוסק כאן למטה – מקובל בשמים. היה מקורב אל מרן פוסק הדור הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, ועמד עמו כל השנים בקשרי הלכה הדוקים.
כל השנים למד תורה מתוך הדחק, וזכורות השנים בהן התגורר בדירת חדר וחצי בבתי אונגרין בירושלים, בבית זה גדלו ילדיו הקטנים, והוא היה ער כל הלילה ומטפס מעל מיטות ילדיו, מוריד ספר מתקרת הגג ולומד בו. בבית הזה היה גם די מקום ללמוד בו תורה והוראה מדי לילה עם תלמידים. הרב זצ"ל מאס בהבלי העולם ובמעט כסף שהיה בידו הלך וקנה ספרים.
בשנים ההן טרם הונהג שיהיה רב לכל שכונה, אך הוא התמנה כבר בגיל 30 לרב שכונת בתי אונגרין. מאז ועד יומו האחרון היה מקבל כל יום שואליו בדבר ה’ זו הלכה. לא היו אצלו שעות ולא יום ולא לילה. הוא הטביע חותמו במגמה שמורה הוראה הפך להיות משרת הציבור 24 שעות ביממה, באישון לילה ובאשמורת הבוקר.
כבר בצעירותו זכה להתקרב אל גדולי ישראל מכל החוגים וזכה להערכתם. משנת תשכ"א, הקים את השחיטה של העדה"ח בהיותו הרב והפוסק העליון של ענייני השחיטה והרב הפוסק על כשרות והידור מקוואות הטהרה. כן היה מומחה גדול בדיני תורה. השקיע לב ונפש בהשכנת שלום בבתי ישראל. הרבה אנשים מרי לב הגיעו לביתו והוא האזין להם וסייע.
הרב זצ"ל נתן נפשו להקים מערכת שיעורים בהלכה בימי השובבים ובערב פסח. היה הראשון שרץ משכונה לשכונה, והגיד שיעורים קבועים. עד יום ששי האחרון לימי חייו עוד אמר שיעורים בקהילת באבוב ושיעור חושן משפט בכולל "תרביצא". כן כיהן כראש כולל טהרת יום טוב שהקים הרב מהעמלעץ בעל טהרת יום טוב מארה"ב.
בשנת תשל"ד יצא לאור חלק ראשון של ספרו "קנה בשם" שהכה הדים בעולם התורה וההלכה, וריכז תשובות שהשיב לכל החוגים שהריצו אליו שאלות מכל קצווי עולם, בהכירם עומק המחשבה שלו לברר לאמיתה של תורה. מאלפי תשובות שכתב, בחר רק את המעמיקות ביותר והדפיס. אלה היו 3 כרכי שו"ת "קנה בשם", ואחרי כן 4 כרכי שיעוריו ב"יורה דעה", ספרו "קנה בושם" הלכות פסח וכן מוכן לדפוס ספרו בענין שמות אנשים ונשים בגיטין, כמו כן הודפס ספרו בהלכות הבית היהודי ובכתובים כמה כרכים מפסקי שו"ת קצרות שהשיב.
בשנת תשמ"ט התמנה לחבר בד"צ העדה החרדית, יחד עם עמיתו ורעהו הגאון הצדיק רבי משה הלברשטאם זצ"ל, עמו עשה כברת דרך ארוכה בהלכה. אחרי כן התמנה לרבה של קהילת "תולדות אברהם יצחק".
נודע כמוהל מומחה והכניס בבריתו של אברהם אבינו ע"ה אלפי ילדי ישראל. גם ביום ראשון בשבוע האחרון לחייו, עוד שימש כמוהל וסנדק בברית מילה. הוא רשם כל ילד בספר "תולדות אדם". הוא היה בר סמכא הלכתי מיוחד בנושאי הלכה ורפואה וזה היה גם הנושא האחרון בו עסק יום לפני פטירתו, טרם נסתלק בפתאומיות.
בהוראת ה"מנחת יצחק" התמנה לרב חברה קדישא הכללית והפרושים. כן שימש בהרבה תפקידים בירושלים בענייני צדקה וחסד ובראשות ההלכתית של ארגוני רפואה, כוללים וישיבות, שהוא היה נשיא ותומך, ויד ימינם ומורה דרכם בהלכה. כן פעל בנושא השמיטה והרחבת גבולותיה.
עצה לאברך להגשים שאיפותו ורצונותו בעמל ויגיעת התורה
אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וגו' (כו, ג). וברש"י שתהיו עמלים בתורה.
פעם בפתיחת הזמן דיבר הגה"צ רבי מאיר בראנדסדארפער בעל הקנה בושם זצ"ל, שיחת חיזוק לאברכים צעירים, ואמר שבדרך כלל רואים אברכי כוללים בתחילת הזמן עם שאיפות ורצונות חזקות לעלות במעלות ועמל התורה, ובאמת רואים כן שבתחילת הזמן הם לומדים ועמלים בתורה, אבל אחרי זמן מעט לאט לאט מתנדף ועובר הרצונות והשאיפות, ונשארים עם כלום.
ומדוע כן, הסביר במתק לשונו, אברך בתחילת הזמן בא לכולל עם רצונות ושאיפות עצומות, ועושה לו סדר למופת יום יומית, כולל בוקר כולל צהריים כולל ערב, חברותא כאן וחברותא שם, ומתחיל הזמן עם פרישקייט, עם שאיפתו, אולם רק כעבור מעט זמן החל סיבות המונע לו להגשים תוכניתו, כאן יש לו ברית של גיסו לכן איחר לבוא, מחר יש לו תור לילד אצל רופא ומוכרח ללכת מוקדם, וכן בכולל ערב כאן יש לו חתונה וכאן בר מצוה של משפחה וכו', וכל אלו גרם לו הזנחה בלימודו. וכל זה גרמו לו, כי בעת שהוחלט לקבל עליו הרצונות הטובים חשב על אורח חיים רגילה עם סדר דייקונית, עם מחשבה שהכל הולך כשורה, לכן בכל דבר קטן שנעשה לו שלא מהתוכנית, משבית ממנו סדר לימודו. על כן צריכים לדעת שהחיים עם מלא מניעות, וכשיש לו הכרה זו, ועם כל זה לוקח עליו סדר לימוד או חברותא אז לא יפריע לו שום דבר.
*
בענין זה מספר אחד מתלמידיו: לא יוכל לשכוח את המחזה החרוט בזכרוני, הלוייתו של ידידו ידיד נפשו, הגאון רבי משה יהושע לנדא זצ"ל שהיתה בערב שבת. ראיתי שלווה המיטה רק דרך קצרה, ואח"כ הלך לדרכו לשיעור הקבוע שלמד מידי ערב שבת בהלכות יור"ד חלק ב' בבית המדרש ספינקא שכונת אחווה ירושלים (השיעור שלמד כיובל שנים מידי שבוע בשבוע בערב שבת), אז הייתי בחור צעיר ולא יכולתי לקלוט במוחי, איך בלויה של ידידו גאון הגאונים שהיה כל כל קשור איתו מימים ימימה מאז כשהיה צעיר שלמדו ביחד בישיבת מיר עד סוף ימיו, לא הלך ללוותו עד מקום מנוחתו בבית החיים, (שבדרך כלל לתלמידי חכמים, רבנים, וחבירים לווה את המיטה עד הבית החיים), רק אחרי שנהייתי מבוגר קלטתי מה כחו של קביעות עיתים לתורה, ששום דבר אינו חשוב נגד קביעות עת בלימוד התורה.
