הגה"צ רבי ישראל משה דושינסקי זי"ע גאב"ד ירושלים כ"ב אדר ב' תשס"ג
הגה"צ המהרי"ם דושינסקי, נולד כבן יחיד לאביו הגה"ק מהרי"ץ דושינסקיא זצוק"ל בראשית ימי כהונתו כגאב"ד העיר חוסט בהונגריה. ביום כ"א לחודש כסלו תער"ב.
לאחר שנים רבות בהם הרבה תפילות כעתר, לזכות לבנים. גדולי עולם התפללו בעדו, ביניהם הגה"ק משינווא זי"ע ובעל ה"אהבת ישראל" מוויזניץ זי"ע. אשר התבטא פעם אודות הילד היקיר ישראל משה בדברי חנה אם שמואל הנביא על בנה שנולד לה אחרי שנים ארוכות: "אל הנער הזה התפללתי". שמו בישראל נקרא על שם אבי אביו רבי ישראל זצ"ל ועל שם דודו זקינו הגה"ק מהר"ם שיק זצוק"ל.
אביו הגדול אשר נפשו היתה קשורה בנפשו, ראה בו כלי מחזיק ברכה, ולא זזה ידו מתוך ידו. העלם הצעיר התלווה אל אביו הגדול, שהיה יוצא ובא בפגישות עם גדולי ומאורי הדור, והודות לכך זכה להכיר רבים ממאורי הדור הקודם.
כאשר הפליג אביו למסע מיוחד בארץ ישראל, בחודש אדר תרצ"ב, ובנו יחידו אז אך בן 10 שנים. נטלו עמו. הוא שהה כאן בימי הפורים והנער היניק וחכים הגיע אל רבה של ירושלים, הגאון הנערץ למשגב, רבי יוסף חיים זוננפלד זצוק"ל, נושא משלוח מנות מאת אביו. היה ימים ספורים טרם הסתלקותו של הגרי"ח, שנפטר בי"ט באדר ב' תרצ"ב. הוא הניח ידיו על ראשו של הינוקא וברכו בחביבות יתירה באריכות ימים ושנים.
כאשר נקרא מהרי"ץ דושינסקיא לכהן פאר כגאב"ד העדה החרדית בירושלים ורב ראשי ליהדות החרדית בארץ ישראל, הפצירו בו ראשי קהילת חוסט, לבל יעזוב את מקומו בחו"ל, בתוך הדברים הציעו לפניו כי אם יאות להשאר עמם, מתחייבים הם כי יתנו את כס הרבנות בעיר לבנו אחריו. על הצעה זו השיבם מהרי"ץ: "נפשי קשורה בנפשו ובאשר אלך ילך, ואם מן השמים יסכימו, תחכה לו רבנות בירושלים גם כן". היו שראו בכך רמז גלוי לעתידו כממלא מקומו ברבות הימים בארץ הקודש.
ביום ד' באלול תרצ"ג, עלה יחד עם אביו הגדול לארה"ק, בירושלים נתחנך בת"ת הותיק "שומרי החומות". עם הגיעו לעול תורה ומצוות, לקחו אביו כתלמיד מן המנין בישיבתו הרמה, כבר אז נחשב בין התלמידים המופלגים בתורה ויראה ובעלי מדות נשגבות. בנוסף על לימודי הישיבה הרבה לקבוע שיעורים נוספים בלימוד ההוראה עם תלמידי חכמים מופלגים, ביניהם הגאון רבי העניך פאדווא זצ"ל, לימים גאב"ד לונדון, והגאון הירושלמי רבי אליעזר ברנד זצ"ל.
בהגיעו לפרקו, הקים ביתו ביחד עם הרבנית הצדקנית, בת הרב החסיד רבי דוד יהושע גרוס זצ"ל, מלפנים ראש הקהל בעיר סאטמר. עם נשואיו נצטווה מפי אביו לסייע בידו בהנהגת הישיבה ובאמירת שיעורים לפני התלמידים. הוא הפך להיות עמוד הימיני בהיכל הישיבה, רועה רוחני מובהק, והצורבים התחממו לאורו.
עם הסתלקות אביו, בערב סוכות תש"ט, הוטלה הנהגת הישיבה וקהילת הקודש דושינסקיא על שכמו, והוא בן כ"ח שנים בלבד. עטרה הגדולה הזאת אשר ענדה לראשו, היתה מרכז פעלו למעלה מיובל שנים.
בשנת תשכ"ט, נתמנה על ידי הראב"ד הגאון רבי פנחס אפשטיין זצ"ל לחבר בד"ץ העדה החרדית בירושלים. בשנת תשמ"ט, עם הסתלקות הגאב"ד בעל ה"מנחת יצחק" הגאון רבי יצחק יעקב וייס זצוק"ל, נתמנה לראש בית דין. בשנת תשנ"ו, עם פטירתו של הגאון רבי משה אריה פריינד זצוק"ל, התמנה לכהן כגאב"ד עיה"ק ירושלים.
רבים הביטו בהערצה בדמות המיוחדת של הגה"ק הגרי"מ זצללה"ה, ראו בו שריד לדור דעה, בן יחיד ומיוחד לאביו הגדול, וממשיך דרכו בהנהגה המרוממת של גדולי הונגריה אשר גם הנהיגו קהילותיהם ברמה. היה סמל ומופת לשקידה במסירות להעמדת הדת על תילה. עשה זאת בדרכו המיוחדת, בפיקחותו ובתבונתו, בנתיב האופייני לו. בדרכי נועם ושלום עם הכל. בניווט ענייני הציבור והיחיד. גדול היה פעלו להרבות תורה וחסד, בקרב כל שכבות העם, בשנותיו האחרונות חלה וסבל יסורים קשים ומרים, שהתגברו בחדשי חייו האחרונים. המוני בית ישראל בארץ ובתפוצות עקבו בדאגה אחר ההתדרדרות במצבו והרבו תפילות לרפואתו, אולם ננעלו שערי שמים. וביום הרביעי כ"ב לחודש אדר ב' תשס"ג השיב נשמתו הטהורה לבוראה, ותרב בבת יהודה תאניה ואניה.
המפתח שביקש ד"ר וולך
בימים שירושלים היתה מופגזת חדשים לבקרים, בנו של מהרי"צ דושינסקי זצוק"ל הגאון הצעיר רבי ישראל משה דושינסקי קיבל חדר מגורים קטן מד"ר וולך ז"ל בדירה הצמודה לבית החולים.
סיפר תלמידו: פעם אחת בעת סעודה שלישית, באנו קבוצת בחורים לשמוע שיעור ושיחה מפי רבי ישראל משה דושינסקי, ישבנו וטעמנו משהו, וגם שרנו שירים של סעודה שלישית. ואז חלף במקום איש החסד דוקטור וולך ז"ל, היה לו תמיד תלוי על בגדיו צרור מפתחות ענק של כל החדרים וחדרי חדרים של מעשי החסד והרפואה שהיה עוסק בהם.
הגרי"מ דושינסקי רצה להעניק לו מילה טובה, ואמר לו עם המפתחות שלך - יפתחו לך את כל שערי גן עדן. ד"ר וולך הגיב בהכנעה כבוד הרב בבקשה תן לי מפתח אחד מהמפתחות שלך בתורה, ואני נותן לך את כל המפתחות שיש לי.
הבחורים דאז שהיו עניים ובעלי קשיים, התפעלו מאד מכבוד התורה והערכה לתלמידי חכמים שהיה לו לד"ר וולך, וזה השפיע עליהם.
פתח ואמר הגרי"מ דושינסקי: זה נרמז בפסוק "פתחו לי שערי צדק" - לשון רבים. ואח"כ אומרים "זה השער לה'" - שער אחד. כאשר אדם רוצה להתעלות מבקש מהקב"ה תפתח לי את אותו שער לה' שצדיקים יבואו בו.
