הגה"צ רבי יצחק יעקב וייס זצ"ל בעל ה'מנחת יצחק' גאב"ד ירושלים י"א סיון תשמ"ט
הגה"צ המנחת יצחק נולד בשנת תרס"ב בדאלינא שבגאליציה, לאביו הגה"ח ר יוסף יהודה מתלמידי הערוגת הבושם זצ"ל.
בילדותו עבר אביו להתגורר במונקאטש כאן עלה ונתעלה ובדיבוק חברים המית עצמו באהלה של תורה רוב שעות היממה.
הוסמך להוראה ע"י הגאוה"צ מהר"מ אריק מהר"ש ענגיל ומהרש"ג מסעמיהאלי, שמו יצא לתהילה ועמד בקשרי תורה עם גדולי ישראל.
הסתופף בצל צדיקי בעלזא וזידיטשויב זצ"ל שהוריו נמנו על מקורביהם.
היה חתן הג"ר רבי פנחס צימעטבוים ראב"ד גרוסוורדיין, ולאחר נישואיו נתמנה כדומ"ץ בגרוו"ד והחל להשיב לשואליו בהלכה, כאן נקשר אל הרה"ק ה'אהבת ישראל' מויזניץ אשר חיבבו עד לאחת.
תלאות רבות עבר בשנות המלחמה, ובסיומה נפטרה זוג' ע"ה לאחר מחלה קשה, בזיוו"ש נשא את בת הרה"ק מוואסלוי ושב לגרוו"ד שם נחלץ לחדש את חיי הדת ועסק רבות בתיקון העגונות.
בשנים הבאות כיהן כאב"ד מאנטשסטר, ובשנת תש"ל נקרא לעלות ולכהן בראשות בד"ץ העדה החרדית בירושלים.
נודע כאחד מגדולי פוסקי הדור, לצד זאת היה ענוותן ושפל ברך, וזכה להערכה עצומה מכל גדולי ישראל.
בי"א בסיון תשמ"ט עלתה נשמתו השמימה ונטמן במרומי הר הזיתים זי"ע.
'הטעם לקריאת ספרו בשם 'מנחת יצחק'
והנה קראתי את שם הספר "שו"ת מנחת יצחק", אשר חנני ד' להשיב לשואלי בדבר ד', זו הלכה, ואברכה את ד' בכל עת, אשר הי' בעזרי, לפנות מרוב הטרדות אשר הקפוני, לרגל עבודתי בעבודת הקודש, בישיבת כרכים הקשה מאד, ולהשכים ולהעריב באוהלה של תורה - ולהועיל לבני גילי הקרובים והרחוקים, בעניני הוראה העומדות על הפרק מידי יום ביומו, ולברר לפניהם עד מקום שידי יד כהה מגעת, - אמנם הרבה ממה שכתבתי לגדולי התורה הי' רק ממה שנסתבב, ע"י משא ומתן של הלכה בינינו, ורק לפעמים, ארי נעשה שואל, מחמת גודל ענותנותו, או מטעם הכתוב בפת"ש (בהקדמתו לאה"ע), דגם הגדולים שבדור הבקיאים בחליטי וידעו למיחלט הדין, עשו סייג לדבריהם בזה, וקרא זה אל זה, להצטרף עמו בכחא דהתירא, אם בשביל שיצא הדין לאמיתו, או כי היכי דלימטי שובא מכשורא עיין שם, ובזה באתי, רק כיהודא ועוד לקרא - וגם הרבה מהם אשר באו הענינים בעצמן לפני, ובררתי אותם והעלותים על ספר, וכעת קבצתי חלק מהם, והוצאתי מהם בעהשי"ת, את ספרי הנוכחי "שו"ת מנחת יצחק", ואני תפלה שיהי' לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ד' צורי וגואלי.
וכשמו כן הוא, מנחת תודה היא לד', על כל הטוב אשר גמלנו, שברוב רחמיו וחסדיו הגדולים, הציל אותי ואת ביתי מיד זדים ארורים שר"י, ואם אמרתי אספרה, מאשר עבר עלינו, מעת הוצאת ספרי הקטן "דברי יצחק" בשנת תש"ג, עד כעת, לא יכילם ספר, (ואפס קצהו תראה בקונטרסי בסוף הספר), וגם רובא דרובא מהכת"י שלי, בדברים שנאמרו להלכה למעשה, אשר הזכרתי אותם בהקדמת ספרי הנ"ל, נאבדו ביחד עם הנפשות הי"ד, בשעת הזעם, והשי"ת עזרנו עד כה, כי אחרי שובי לביתי לשלום, זכיתי עוד להשיג כטיפה מן הים, בתורתו הקדושה, ולהוציא לאור החיבור הנוכחי, כן יעזרנו על דבר כבוד שמו, ולשבת בבית ד' לא"י, שיהי' בעזרי ללמוד וללמד, לשמור ולעשות, ולהוסיף אומץ בתוה"ק, מתוך נחת והרחבה, ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, ולהוציא לאור עולם עוד חלקים אחרים עד כי תחזנה עינינו בשובך לציון ברחמים בב"א.
(שו"ת מנחת יצחק חלק א הקדמה)
בחודש שניתנה התורה נטלו את התורה
זכורני כי בעת ההספד על מרן הגאב"ד הרב בענגיס זצ"ל עמדתי ליד מרן הגרי"ז, הגאב"ד דבריסק זצ"ל. ובקשו מהבריסקער רב להספיד, אך הוא הפטיר אז משפט אחד ואמר: "וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'" - ולא יסף לדבר עוד. זכורני גם כן את ההלוייה של כ"ק האדמו"ר ה"אמרי אמת" מגור זי"ע שהתקיימה במוצאי חג השבועות סמוך לביתו, וזכיתי לעמוד סמוך למורי ורבי מרא דארעא דישראל הגה"צ מהרי"ץ דושינסקי זצ"ל כשנשא עליו דברי הספד, וכך אמר: אמרו חז"ל במסכת מגילה (כט.) תלמיד חכם שמת מלווין אותו ששים ריבוא, כנתינתה כן נטילתה, מה נתינתה בששים ריבוא, אף נטילתה בששים ריבוא. והרים מהרי"ץ קולו וזעק "כנתינתה כן נטילתה", כמו שנתנו את התורה בחג השבועות, כך נטלו את התורה מאתנו בחג השבועות. דבר זה אפשר להמליץ על פטירתו של מרן הגאב"ד זי"ע שנסתלק מאתנו בחודש סיון, חודש שבו עם ישראל קיבלו את התורה, ובחודש זה נטלו מאתנו את שר התורה.
