הגה"צ רבי יהושע בוקסבוים זצ"ל הי"ד אב"ד גלנטה בעל אור פני יהושע כ"ו סיון תש"ב
רבינו רבי יהושע נולד בב' שבט שנת תרל"ז לאביו ר' יוסף שהיה שוחט בעיר פאפא בהונגריה. לאחר שנכנס לעול מצוות סייע לפרנס את הוריו בחנות. בערבים ובזמנו הפנוי למד אצל הדיין ר' משה יוסף הופמן, מחבר הספר "מי באר מים חיים" על מסכת ברכות.
בגיל 16 נשלח ללמוד בישיבת אונסדורף אצל הגאון רבי שמואל רוזנברג, בעל שו"ת באר שמואל. שם שקד על לימודו מתוך חיי צמצום (עד כדי שינה על ספסל), עד שהפך לאחד ממצויני הישיבה. כעבור שש שנים הוסמך להוראה ע"י ראש הישיבה ועל ידי רבה של מאאד, בעל "לבושי מרדכי".
בגיל 22 נשא אישה והיה סמוך על שולחן חותנו, ר' מאיר חיים בלוך, בעיר אויהל, במשך עשר שנים. בתקופה זו ישב ולמד והרבה את ידיעותיו גם בתנ"ך. הספיק לכתוב עשרות קונטרסים של דברי תורה, ויחד עם זאת התקרב לחסידות והסתופף במחיצתו של האדמו"ר משינאווא.
בשנת תר"ע התמנה לרבה של מגנדורף, בהמלצתו של רבו הרב שמואל רוזנברג. שם הוא הקים ישיבה שמשכה אליה תלמידים רבים. בשנת תרפ"ב קיבל הצעה לשמש כרבה של גלנטה, במקומו של הגה"צ רבי יוסף צבי דושינסקי. שיקול חשוב בהחלטתו לקבל את ההצעה היה העובדה שבגלנטה יוכל להקים ישיבה גדולה יותר. אכן, הרב יהושע הצליח להרחיב את ישיבתו, ובתקופה מסוימת מנתה מאתיים ושלושים בחורים. הרב דאג לתלמידים שיאכלו בחדר אוכל מסודר, ודאג אישית לכלכלתם של בני עניים. הוא דרש מתלמידיו הופעה חיצונית מסודרת, והיה לו יחס אישי כלפי כל תלמיד ותלמיד.
בסיוון תש"ד נתקבלה פקודה להעביר את יהודי גלנטה לאושוויץ. בו בזמן נתקבל גם אישור לשחרר את ראש הישיבה עם בני משפחתו. האישור ניתן מתוך ההערכה הרבה שזכה לה אפילו מצד הרשעים. אולם הרב סירב, ולפני שיצאה הרכבת לדרכה נשא דרשה מרגשת לפני עדתו בנושא של "בכל נפשך" – קידוש ה'. מי ששמע אותו העיד: מי שלא ראה את רבינו באותה שעה אינו יכול לתאר דמותו של מלאך ה' צבקות.
כאשר התחילו לנסוע ברכבת התבטא הרב שנוסעים ל"גן עדן". הוא ביקש מתלמידיו להצטרף עמו לשירת "אני מאמין", ולקראת חניית הרכבת באושוויץ קרא להגביר את עצמת השירה. הרב נספה בכ"ו בסיון באושוויץ, והשאיר אחריו מאות ואולי אלפי תלמידים מעריצים.
לאחר המלחמה אספו תלמידיו את שרידי חידושיו בהלכה ובאגדה, וכן שאלות ותשובות שלו. הם כינסו את כל דברי התורה (כולל על התורה) בספר: "אור פני יהושע" (שני כרכים).
רמז נפלא לחזרת הלימוד
על הפסוקים בפרשת נח (בראשית ח ג-ה): 'וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ הָלוֹךְ וָשׁוֹב... וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר...' ציינו בעלי המסורה, כי המילה 'הלוך' מופיעה ארבע פעמים בתורה: 'הלוך ושוב – הלוך וחסור; הלוך וגדול – הלוך ונסוע'.
והיה הרה"ק רבי יהושע בוקסבוים זצ"ל הי"ד אב"ד גלנטה דורש את המסורה במקראות אלו כמין חומר: שלימות התורה היא על יד חזרה שוב ושוב, שכן כשאדם לומד וחוזר על משנתו הרי תורתו מצויה אצלו כמונח בקופסא, אולם אם האדם מבקש ללמוד רק לימודים חדשים, הרי שעליו אמרו שהלומד ואינו חזור כזורע ואינו קוצר. וזהו מה שנרמז במסורה על התורה, שהלוא אין מים אלא תורה: 'הלוך ושוב' היינו, מי שחוזר ושב על תלמודו שוב ושוב, הרי הוא 'הלוך וגדול' להתעלות בתורה ויהיו דברי תורה מחודדים בפיו בידיעת התורה. אמנם מי שהוא 'הלוך ונסוע', שאינו חוזר על משנתו אלא שלומד בכל עת דברים חדשים, הרי שרע ומר חלקו להיות 'הלוך וחסור' לשכח תלמודו ולהיות קרח מכאן ומכאן.
