הגה"צ רבי חיים חזקיהו מדיני זצ"ל בעל ה'שדי חמד' כ"ד כסלו תרס"ה
חכם הגה"צ רבי חיים חזקיהו מדיני, ה'שדי חמד', נולד לאביו רבי אליהו רפאל ביום ז' חשוון תקצ"ג בירושלים.
הוא למד מפי הראשון לציון חכם יצחק קובו וחכם יוסף נסים בורלא. כבר בגיל 13 הוא הוסמך להוראה, וגם נשא לאישה את רבקה בגיל צעיר.
בשנת תרי"ג מת עליו אביו, ובעקבות זאת נסעו חכם חזקיהו ואשתו, יחד עם אמו ושתי אחיותיו, לקושטא (איסטנבול שבטורקיה של ימינו), שם זכה לכבוד רב, והוצעו לו משרות רבות בלימוד תורה. אך הוא סירב להתפרנס מלימוד התורה, ולימד תורה ברבים שלא על מנת לקבל שכר.
בשנת תרכ"ו חכם חזקיהו מדיני הוזמן לכהן כרב העיר קראסו-בזאר (כיום: בילוהירסק) שבחצי האי קרים. בהיותו דובר השפה הטורקית, הקרובה לניב הקרימצ'אי, התחבב על בני הקהילה הקרימצ'אית של קראסו-בזאר. בני הקהילה היו חשודים כקראים, אך חכם חזקיהו מדיני קבע כי יהדותם אינה מוטלת בספק, והצליח לעורר ולחדש את הקשר שלהם למסורת ולתורה. למרות המתח ששרר בין האשכנזים לקרימצ'אים, הוא זכה להערכה רבה גם מצד הקהילה האשכנזית שבעיר. הוא שימש כפוסק לאנשים רבים, ששלחו אליו שאלות מרחבי העולם. במקביל החל לעמול על חיבור אנציקלופדיה הלכתית, לה קרא 'שדי חמד'.
בשנת תרכ"ט מת עליו בנו. והוציא ספר בשם 'אור לי' - שאלות ותשובות - בעילום שם לזכר בנו שמת; בשנת תרל"ח חכם חיים חזקיהו מדיני חלה, וכסגולה לרפואה הקדים לשמו את השם חיים.
בשנת תרנ"ט חכם חיים חזקיהו מדיני עזב את קרסו-בזאר, לדאבונם של בני הקהילה, ועלה לארץ ישראל. אחרי שהות בת שנתיים בירושלים עבר לכהן כרבה של חברון, שם שימש כדיין, הוסיף ללמד תורה ברבים והקים ישיבה לנערים. חכם חיים חזקיהו מדיני היה מקובל מאד גם על ערביי חברון.
ביום כ"ד כסלו תרס"ה נתבקש לישיבה של מעלה ונקבר בחברון.
חיבוריו הם: 'שדי חמד' - אנציקלופדיה הלכתית הכוללת כללי פסיקה; 'מכתב לחזקיה' - ספר שאלות ותשובות נוסף. כמן כן נדפסו מכתבים, אגרות ותקנות ששלח בספר 'אגרות שדי חמד'.
ברכת מלביש ערומים בה"א - המלביש ערומים
והנה בשדי חמד (פאת השדה כללים מערכת בי"ת סי' לז) כתב, את זה אגיד כי זה כמה עשרות שנים נהגתי בעצמי, וכן הנהגתי את תלמידי הסרים למשמעתי לומר ברכת מלביש ערומים בה"א - המלביש ערומים, וטעמי עפ"י מה שכתבו התוס' (ברכות לח ד"ה והלכתא) שבברכת המוציא יש לומר 'המוציא לחם' כדי שלא יערבב את המ' של תיבת העולם יחד עם תיבת מוציא, אולם עפ"י קבלה הסתפק שאולי יש לומר כפי הנוסח הנדפס בסידורים בלא תוספת ה'.
וכן כתב ר' יעקב סג"ל פראגער חתנו של המהר"ם שיק בספרו שאילת יעקב (סי' צח אות יג) שאין לשנות מהנוסח המקובל, והוסיף טעם לחלק בין ברכת מלביש ערומים לברכת המוציא, שבברכת המוציא יש לחשוש שהיות ורעב ללחם ימהר בברכתו ולא ישים אל ליבו להפריד בין הדבקים ועל כן תיקנו שיאמר המוציא, משא"כ בברכות השחר שאומרים אותם במתינות אין לחשוש לזה, וכן מבואר בשו"ת רבבות אפרים (ח"א סי' לו) שאין לשנות מהנוסח המקובל.
מסירות נפשו להרבצת תורה
כי זה קרוב לח"י שנים, אשר נתיישבתי פה העירה, קראסוב באזור, יגן עליה א-להים, אשר נתקבלתי, בעזרת ה' יתברך, להיות להם למורה צדק. והנה כבואי הנה ראיתי כי נשתכחה תורה שבעל פה מפיהם, ואף תורה שבכתב כמעט עתידה להשתכח, וקנאתי על תורתנו הקדושה שלא תשתכח מפי קהל ועדה - עדת הקרימצאקים, והשתדלתי בכל כוחי, בעזרת ה' יתברך, ללמד לבני יאודה תורה שבעל פה, ולמדתי ש"ס עם כמה נערי בני ישראל, מבני העניים שבעיר, ה' ישמרם ויחיו.
קבעתי עתים עמהם ללמוד ביום ובלילה, אני בעצמי, כי אי אפשר ע"י אחרים, כי מהקרימצאקים אין גם אחד מהם שיודע ללמוד ש"ס ואף כי ללמד, ומלמדים אשכנזים מוזר להם שפתם, כי מדברים בלשון טטארית, המלמד לא יוכל לדבר בלשונם, והתלמידים לא יכירו לשון רבם, על כן נחוץ היה עלי לעשות בעצמי, אף כי הוצרכתי להפריע זמן רב לימודי ומלאכתי במשא ומתן של תורה, כי אמרתי לא המדרש עיקר, ותלמוד תורה של רבים עדיף, וברוך ה' כי לא יגעתי לריק, והן רבים עתה היודעים ללמוד דברים אחדים של הלכה, וקצתם יבינו אף בפוסקים.
