הגה"צ רבי בנימין מנדלזון זצ"ל גאב"ד קוממיות כ"ד אייר תשל"ט
הגה"צ רבי בנימין מנדלזון זצ"ל נולד בשנת תרס"ד בפלאצק לאביו הגאון רבי מנחם מנדל זצ"ל ראש הישיבה דשם. אחר מלחמת העולם הראשונה עבר לבודז'ארנוב בה התגורר חותנו, והקים שם ישיבה לתלמידים מופלגים.
בהוראת רבו הק' ה"אמרי אמת" מגור זי"ע עלה בשנת תרצ"ד לארץ ישראל, והתישב בכפר אתא, שם כיהן במשך י"ז שנה כרב דמתא. לקראת שנת השמיטה תשי"ב, נתמנה בעידוד החזו"א, לרב המושב קוממיות, אותה נהג ברמה במשך כ"ז שנה, עד להסתלקותו. הוא הגבר הוקם על, עולה של שבת הארץ ושמירת המצוות התלויות בה ללא פשרות. עושה ומעשה היה בקרב אחב"י ומלהיב לבם לקיים מצות השמיטה בהידור.
נודע בגדלותו בתורה, בצדקותו הרב, ובעמדו על משמר קדשי ישראל ללא חת. נסתלק כ"ד אייר תשל"ט, ומנו"כ בהר המנוחות בירושלים.
ציפייתו לביאת המשיח
כי מחכים אנחנו לך... ישראל קדושים חשו את הגאולה בכל יום. אמנותם בה נהיתה חלק מחייהם בפועל. והרי סיפור מאלף כל כך. מעשה שהיה אצל הגאון הצדיק ר' בנימין מנדלזון זצוק"ל רבה של קוממיות, חמדת ישראל בהנהגתו המופלאה וממקימי עולה של מצוות התלויות בארץ. הרה"ק ר' אהרן מבעלזא זי"ע אמר עליו פעם, שכך היה נראית דמות רב לפני כמאתיים שנה...
עובדה מפעימה זאת סיפר לי בנו, גאב"ד קוממיות – ירושלים שליט"א והוסיף על כך, שכמה מגאוני ישראל ביקשו לשמוע ממנו את הסיפור הזה, פעם ועוד פעם ולא שבעו מפנימיותו המרוממת...
מכיון שבכור בהמה טהורה חלה עליו קדושת בכור [ואסור בגיזה ועבודה עד שיפול בו מום] לכן מצוה לשתף את הגוי בבהמה המבכירה [במכירת איבר עיקרי או הבהמה כולה] כדי שלא יבואו לידי מכשול. [ראה יו"ד סי' ש"כ ס"ו ונו"כ]
ממרחבי הארץ היו מגיעים למושב קוממיות, בעלי רפת שומרי מצוות. שם פנו אל הרב זצ"ל לערוך את המכירה ההיא. והוא הידר בזה בכל דרכי הקנינים האפשריים. כמו כן היה מכין אז שטר מכירה מיוחד לשם זה, והשטר נכתב כל פעם מחדש.
פעם אחת שאל את הרב, נאמן ביתו, הרה"ג ר' משה יעקב סיגלר זצ"ל, למה צריך לחזור ולכתוב כל פעם את השטר כולו? הרי שייך להדפיס ולהכין מראש מאות טופסי שטר כאלה, שיהיו מוכנים תמיד [כשטרי מכירת חמץ] ואז ימלאו בו את הפרטים? ומה עוד שלפעמים מגיעים אנשים ברגע האחרון קרוב ללידת הבכור.
"איך שייך להדפיס מראש טופסים לבכור בהמה?" תמה וקרא הרב בכל אש אמונתו: "הרי אומרים: אחכה לו בכל יום שיבוא". וכשיבנה המקדש ובכור בהמה יהיה קרב על גבי המזבח, שוב יהיה אסור לערוך מכירה כזאת, להפקיע את הבכור מקדושתו [ראה ט"ז שם סק"ה]. הגע בעצמך! כמה נתבייש אם יבוא המשיח וימצא בידינו מספר כה רב של טופסי שטר המספיקים אולי לעשר שנים. הרי זה מראה ח"ו שלא ציפינו לביאתו למשך כל השנים האלה... "?
(מאמרי הרב משה יעקב קנר שליט"א, וישלח תשפב)
מנע מעסקן שהסתפר בימי הספירה - לנאום
איתא ברמ"א (אהע"ז, סי' ס"ב ס"א) וז"ל: י"א לעשות החופה תחת השמים לסימן טוב שיהא זרעם ככוכבי השמים.
מסופר, מעשה שבא לכפר אתא עסקן מפלגה דתי שביקש לנאום בבית הכנסת המקומי ביום השבת. ראה הגאון רבי בנימין מנדלזון גאב"ד קוממיות זצ"ל, שאותו נואם הסתפר לכבוד שבת. הימים היו ימי ספירת העומר, מיד ניגש אליו והודיעו, שלא יניח לו לדרוש ברבים, מאחר שעובר על דין מפורש בשו"ע, התעוררו אנשים אחדים מתוך הקהל ותבעו מהרב עלבונו של אותו עסקן, קמה שערוריה, אך הנואם – לא נאם.
לימים סיפר הגר"ב את המאורע באזני מרן החזון איש, ששיבח את מעשהו, בתוספת סיפור מהגר"י מקובנא זצ"ל, שהוזמן פעם לסדר חופה וקידושין בבית של אחד משועי העיר, אולם הלה דרש לערוך את החופה בתוך הדירה ולא תחת כיפת השמים כנהוג, משך רבי יצחק אלחנן בכתפיו וסרב לו: "אני מיודד עם הרב מקרקא (הרמ"א) באופן יוצא מן הכלל" אמר "ואיני מוצא שום סיבה מדוע עלי להסתכסך עמו [בהתכוונו לדברי הרמ"א שבריש דברינו].
