הגאון רבינו עקיבא איגר זיע"א אבד"ק פוזנא י"ג תשרי תקצ"ח
הגה"ק רבי עקיבא איגר נולד בעיר אייזנשטייט בהונגריה ביום י"א חשוון תקכ"ב, לאביו רבי יעקב משה גינז, ממשפחה רבנית ידועה. אמו הרבנית גיטל היתה ידועה בצדקותה וחכמתה, היתה בתו של רבי עקיבא איגר הראשון, רבה של פרשבורג.
הוא למד בישיבתו של דודו רבי וואלף איגר בברעסלוי. בהיותו בן י"ח שנים לקחו אחד מתושבי ליסא, הגביר המופלא והמפורסם מוה"ר איצק מרגליות זצ"ל [לשון רבי וואלף איגר בתשו' רע"א] לחתן עבור בתו, וחותנו פירנסו והחזיקו על שולחנו. באחד הימים פרצה שריפה בליסא, ועקב השריפה ירד חותנו מנכסיו, ושוב לא יכל להחזיקו על שולחנו כבימים מקדם, והוכרח רע"א שלא בטובתו לקחת על עצמו את עול הרבנות.
דרך לימודו של רע"א היה באופן מופלא ביותר, כי ראשו היה חד וישר, ולא יכל לסבול דברים שאינם מובנים בפשטות. מרוב עמקותו שהיה דייקן גדול, היו קשים לו הרבה קושיות ואין פותר אותם בידו, והניח אחריו ספר "קושיות עצומות", בו רשם אלף וארבע מאות ואחת קושיות, אשר רובם ככולם נדפסו בגליון הש"ס או בדרוש וחידוש לרע"א.
נסתלק לישיבה של מעלה י"ג בתשרי תקצ"ח.
חס על כבודו כמרא דאתרא שלא ייראה
כאילו הוא מנצחו בדבר הלכה
מספרים על זקיני הגה''ק רבי עקיבא איגר זי''ע שביקר פעם בניקלשבורג, והגה''ק רבי מרדכי בנעט זי''ע שהיה רב המדינה, כיבד אותו לישא פלפול בבית המדרש, ובאמצע הפלפול הקשה הגר''מ בנעט קושיות עצומות על דברי רע''א, ורע''א המשיך וסיים את פלפולו ולא השיב על השגותיו של הגר''מ בנעט, והעולם חשבו שכנראה צודקים השגותיו של הגר''מ בנעט ולכן אין לרע''א מענה בפיו.
אולם אחרי הדרשה, ליווה רע''א את הגר''מ בנעט לביתו, ובדרך הליכתם תירץ לו את כל ההשגות כיד ד' הטובה עליו. מיד ציוה הגר''מ בנעט לכנס שוב את כל תושבי העיר בבית המדרש, ושם עלה הגר''מ בנעט על הדוכן, והודיע בשער בת רבים שרע''א צודק בפלפולו ומדבריו לא נפל ארצה, ומה שלא תירץ לו על השגותיו בשעת הדרשה, זה משום שחס על כבודו כמרא דאתרא שלא ייראה כאילו הוא מנצחו בדבר הלכה, אבל באמת דברי רע''א שרירים וקיימים.
(שיחות מלוה מלכה – הגה"צ רבי נתן גשטטנר זצ"ל)
בן חמישים לעצת התשובה
הגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל היה עונה כהלכה ובפקחות לכל המתחכמים והמשכילים בעיר פוזנא כשהיה נפגש אתם לפרקים. פעם אחת נכנסה לביתו חבורת משכילים הדור הצעיר, כולם מגולחי זקן, משקפיים לעיניהם ומקלם בידם. אלו היו הסימנים החיצוניים בימים ההם ליהודי מן הישוב שנהפך למשכיל. הם חשבו להיכנס עם הגאון בוויכוחים על ענייני הדת והאמונה, אבל הוא הקדימם בדברים ומתוך חיוך קל פנה אליהם ואמר: הביטו וראו כמה פיקח הוא היצר הרע בימינו אלה, לפנים כשאדם מישראל הגיע לגיל חמישים ולא ראה טוב, מיד היה נזכר ביום המיתה והתחיל לפשפש במעשיו. הגיע לגיל שישים ושער זקנו הלבין היה מהרהר בתשובה. הזדקן עוד יותר, כאבו רגליו והיה מתכופף בהליכה, היה מתחרט על לשעבר והחליט לתקן את מעשיו להבא. ואולם הדורות מחכימים ואתם גם היצר הרע, וכדי שלא להביא את האדם לידי הרהור תשובה, הנהיג כי האדם מגלח זקנו מרכיב משקפיים ויוצא במקל.
