הגאון רבי שמעון שקאפ זצ"ל בעל שערי יושר ט' חשוון ת"ש
הגאון רבי שמעון יהודה הכהן שקאפ זצ"ל נולד בשנת תר"כ.
רבינו היה יליד העיר טורץ, נתפרסם בשכלו החד והישר. בהיותו בן שתים עשרה נתקבל כתלמיד בישיבת מיר ואחר שנתיים עבר לישיבת וואלוזין. שש שנים קבל תורה מפי הנצי"ב ורבי חיים מבריסק. בשנת תרמ"ה נתקבל כראש ישיבת טלז.
שמונה עשרה שנים הגיד שיעורים לפני אלפי תלמידים שנתפרסמו בעצמם כגדולי הדור. במשך תקופה מסוימת ניהל ישיבה רבתי בהעיירה מאלטש. בשנת תרס"ה נתמנה לאב"ד בעיר בריינסק והקים בה ישיבה גדולה. מאז קראו לו רבי שמעון בריינסקר. בשנת תרפ"ט התפטר מהרבנות בבריינסק ועבר לגור בעיר גרודנה. אף שם לא פסקה ישיבה מביתו.
ישיבת גרודנה היתה מהמפורסמות ביותר בפולין הליטאית. באישיותו הגדולה משך אליו את טובי המוח והשכל, בהם השקיע מכחותיו התורניים והורה להם את דרך לימודו המבוססת על עומק העיון והמחשבה. תלמידיו היו קשורים אליו בקשר אמיץ והוא שימש להם כסמל לדבקות בתורה.
נערץ היה בעולם הלמדני והישיבות, גם בגלל מדותיו הנעלות, טוב לבו וענותנותו, ובעין טובה במלוא חפניו השפיע על תלמידיו כל מה שלמד. כל ימיו השתוקק לעלות ארצה ולהרביץ בה תורה, אף קבל הסכמתו של הגאון רבי חיים עוזר לצעדו זה, אולם סיבות אחרות מנעו ממנו את עלייתו ארצה.
לאחר שנכנסו הגרמנים לגרודנה לא הצליח להמלט ממנה בגלל זקנתו המופלגת. אולם על תלמידיו צוה לברוח לוילנא.
יומיים אחרי שתלמידיו עזבוהו הוציא את נשמתו בטהרה. מספריו נדפס "שערי יושר" חיבור רב הכמות והאיכות בבירור סוגיות שונות בש"ס.
נפטר ט' מרחשון ת"ש.
מבחן הכניסה לישיבה של הגרש"ש זצ"ל
סיפור נפלא זה סיפר בערוב ימיו בעל המעשה, הר"ר משה ויינברגר מניו יורק:
"נער הייתי כאשר הורי שלחו אותי ללמוד במכינה לישיבת גרודנא. היות שהורי היו עניים מרודים לא יכלו להרשות לעצמם לשלוח אותי ברכבת. לכן הוחלט שעלי ללכת ברגל, הישיבה שקבעו שאלך היתה רחוקה מהלך שלושה ימים. ציידוני במעט אוכל שהיה ברשותם וברכות חמות, והדריכוני שכאשר ייגמר האוכל אבקש מיהודים בדרך.
יצאתי לדרך וכן עשיתי. אוכל השגתי פה ושם, והייתי לן על ספסלי בתי כנסיות, ופעמים אף ישנתי על אדמה באיזו פינה, סתם.
בדרך עברתי חוויות מפחידות רבות, הדרך היתה לעיתים מפחידה ומסוכנת וכל הזמן פחדתי, האמצא את הדרך? האם לעולם אשיג אוכל? האצליח במבחן? שאם לא – אבייש שם משפחתי ואיאלץ לחזור בדרך הארוכה בה באתי. הדרך היחידה להרגיע את הפחדים והחששות היתה להשקיע את עצמי בדף גמרא שהכנתי לבחינה, חזרתי על דף זה שוב ושוב עד שידעתיו מילה במילה.
סוף סוף הגעתי לישיבה, כמובן עייף ומורעב, אבל מוכן למבחן כאשר דף הגמרא מסודר במוחי להפליא. בחורים מהישיבה שראוני ושמעו למטרת בואי הציעו לי ללכת ולהיבחן במשרדו של ראש הישיבה, הגאון רבי שמעון שקופ זצ"ל, משרדו של רבי שמעון היה מטבח ביתו, ורבי שמעון קיבלני בחביבות וביקשני לשבת על הכסא. אחרי שקיבלני בחביבות ושאל לשמי ולעיירת מוצאי, פנה ואמר לי: "ברצוני לשאול אותך שתי שאלות בלבד", הכנתי עצמי בקפידא, המבחן!
"שאלה ראשונה: מתי אכלת לאחרונה ארוחה חמה?" נדהמתי מהשאלה והרהרתי ארוכות, ולבסוף עניתי: "לפני כשלשה שבועות!" קם רבינו ואמר: "ראה, אין כוחי בבישול כרעייתי, אלא שהיא כרגע לא נמצאת בעיר, תצטרך להסתפק במה שאני יודע…"
ניגש והחל לבשל לי ארוחה. נדהמתי מגודל המעמד, אפילו את אבי לא ראיתי מבשל, וכאן ראש הישיבה הגדול עומד לבשל בשבילי!! כשסיים לבשל, שם לי צלחת מלאה מהתבשיל. אחר שגמרתי דאג למלאה שוב, עד שהייתי שבע כהוגן שלא יכולתי לאכול עוד.
כשסיימתי וברכתי ברכת המזון, אמר: "עתה השאלה השניה", כאן כבר הייתי בטוח, עתה לאחר שהנני שבע אפשר כבר לבחון אותי, "השאלה השניה שברצוני לשאול אותך, מתי ישנת לאחרונה במיטה?" שוב נדהמתי, והשבתי שאיני זוכר בדיוק. הלך רבינו לחדר השינה שלו, סידר לי את המיטה, כעבור כמה דקות חזר וביקשני ללכת לישון. הוא כיסה אותי היטב. בעייפותי נרדמתי מיד עד הבוקר. אחר כך התברר שזו היתה מיטתו שלו.
זה היה מבחן הכניסה שלי לישיבת גרודנא.
וסיים בעל המעשה: "שנים רבות עברו מאז, צרות רבות עברו עלי, כל משפחתי נכחדה בשואה האיומה ועוד צרות רבות, מה ששמר על יהדותי כל השנים, עם כל הטרגדיות אלו רק אותן שתי השאלות, אותו מבחן הקבלה לישיבת גרודנא.
