הגאון רבי שמואל סג"ל לנדא זצ"ל בעל שיבת ציון כ"ח בתשרי תקצ"ה
הגאון רבי שמואל סג"ל לנדא היה בנו של הנודע ביהודה ויורשו כראש בית הדין בפראג וראש הישיבה בה. היה מגדולי הפוסקים בדורו, כתב חלק מתשובות אביו והוציאם לאור לאחר פטירתו, במהדורה שנייה של הספר נודע ביהודה.
נולד ביאמפול, כבנו השני של רבי יחזקאל סג"ל לנדא - הנודע ביהודה, שכיהן כרב העיירה. בהיותו בן חמש עברה משפחתו לפראג, שם נתמנה אביו לכהן כרב העיר. למד תורה אצל אביו. נשא את בתו של הגאון רבי אורי פייבל (פייביש) היילפרין רבן של קעלין וליסא, ונכדת רב שמואל הילמן היילפרין רבה של מץ. לאחר נישואיו התגורר בפראג.
לעת זקנותו של אביו, מינהו אביו למלא את מקומו בתפקידיו כרב העיר וכראש הישיבה, עד לפטירת אביו המשיך לכתוב את תשובותיו ולאחר פטירתו הוציא לאור את המהדורה השנייה של הספר 'נודע ביהודה' כשחלק מתשובותיו מובאים בספר. הוציא לאור את תשובותיו בשו"ת "שיבת ציון", בו הוא מתמקד בביאור תשובות אביו. לאחר פטירת אביו מילא את מקום אביו כראש בית הדין בפראג אך מאז פטירת אביו לא התמנה אב"ד רשמי לעיר.
נפטר בכ"ח תשרי תקצ"ה ונקבר בבית העלמין היהודי בפראג-ז'יז'קוב.
ג' תקנות שתיקן אחר שניצלו מפרעות העכו"ם
בימים ההם היתה מלחמה גדולה בין כמה מדינות, והגויים הארורים ששו אלי קרב לעשות פוגרומים בבתי היהודים בפראג, ובדרך נס ממש ניצלו כולם והפורעים נסו על נפשם, ובסיום המלחמה דרש הגר''ש לנדא במקהלות עם בבית המדרש המרכזי בפראג, והציע לתושבי העיר לתקן ולעשות כמה דברים טובים כהודאה להשי''ת על גודל חסדיו שעשה עמהם בתקופה זו. בדרשה זו דרש להם במאמר חז''ל (שבת לג:) על רבי שמעון בן יוחאי, שבעת יציאתו מהמערה אמר הואיל ואיתרחיש ניסא איזיל אתקין מילתא, דכתיב (וישלח לג, יח) ''ויבוא יעקב שלם'', ואמר רב, שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו, ''ויחן את פני העיר'', אמר רב, מטבע תיקן להם, ושמואל אמר שווקים תיקן להם, ור' יוחנן אמר מרחצאות תיקן להם, עיי''ש.
על שלשה דברים אלו ביקש מהם הגר''ש לנדא להתחזק ביתר שאת וביתר עוז. מטבע - שישנם עניים רבים שמחמת המלחמה התייקרו המאכלים, וישנו חיוב גדול וקדוש ליתן צדקה לכל עניי העיר. שווקים – ישנם אנשים רבים המבקשים להתפרנס ממכירת חפצים, אבל אין להם שווקים למכור שם את סחורתם. ובאמת רבים מהתנאים והאמוראים היו מתפרנסים מיגיעת כפיהם, רבי יצחק נפחא, רבי יוחנן הסנדלר, אבל ברבות הימים ראו שאם הת''ח יעבדו לפרנסתם לא ישאר להם זמן ללימוד התורה, אבל מאידך גיסא הם צריכים להתפרנס, ולכן תיקנו חז''ל (בבא בתרא כב.) שאם תלמיד חכם מביא סחורה למכור בשוק, צריכים קודם לקנות אצלו, כדי שיוכל לסיים בעוד מועד ולשוב לבית תלמודו, וזהו שתיקן להם שווקים, היינו שהת''ח יוכלו למכור את סחורתם בשווקים ראשונים. מרחצאות – ישנו חולים רבים מחמת פגעי המלחמה, וצריכים לבנות בתי מרחץ לרפאות בהם את החולים. בתחילה דרש את שלשת העניינים בדרך זו בפשטות, ואח''כ המשיך לעוררם בדברי מוסר, ודרש על מרחצאות שהוא ע''ד הכתוב (ישעיה א, טז) ''רחצו היזכו הסירו רוע מעלליכם''.
עוד הוסיף הגר''ש לנדא להוכיח את תושבי פראג, כי בימים ההם היו בעלי בתים שהיו להם בתים להשכרה, והיו משכירים את בתיהם למחללי שבתות, וכן השחיתו את פאת זקנם, וע''ז צווח הגר''ש לנדא שזהו בחינת אמרם (סוכה נו:) אוי לרשע אוי לשכינו, שאם רואים שאר בני אדם שאפשר לקרב את אותם מחללי שבתות ומקצצי זקנים, הם לומדים מזה שדברים אלו אינם חמורים כל כך. אח''כ הוסיף לאלפם בינה והוכיחם נמרצות על שהתחילו להכניס לתלמוד תורה מלמדים קלי דעת שילמדו עם הילדים. כיום כל אחד מבין מעצמו שאין מקום בתלמוד תורה של תשב''ר למלמד קל דעת, אבל בימים ההם היו צריכים לעורר את העם על זה.
בין תושבי העיר היו גם כאלו שלא היו לומדים חומש על סדר הפרשיות, והוציאו רק את הסיפורים היפים מתוך הפרשיות, והגר''ש לנדא הוכיח על זה מאוד, כי הילדים הרכים והבחורים הצעירים יבואו לחשוב חלילה שהתורה היא מסכת סיפורים בעלמא, ובשלמא אם לומדים את החומש על הסדר, אז גם אם לומדים את הסיפורים יודעים שישנם גם גופי תורה בהם, אבל בכהאי גוונא יוצא מזה הרס גדול ואבדון לדורות הצעירים. פירצה נוספת היתה שם מעצת היצה''ר, לדבת בשפת מדינת אשכנז, וכמה מאינשי דלא מעלי באו לפרש את החומש לשפה טמאה זו, והפירצה הראשונה שעשו המסכילים היה בזה שפירשו את החומש לשפת חולין זו, וקראו לזה 'ביאור חומש'.
ודכירנא כד הוינא טליא, שבעת שהלכנו ברחוב ומצאנו חומשים כאלו עם ביאור, תיכף ומיד היינו מעלים אותם באש ומוחים את זכרם מתחת פני האדמה. לדאבון כל לב, זמן קצר אחרי פטירת מרן ה''נודע ביהודה'' זי''ע, כבר לא היה עם מי לדבר בפראג בענייני יהדות.
