הגאון רבי פנחס הירשפרונג זצ"ל

נולד בעיירה דוקלא בשנת תרע"ב לאביו הרה"ג רבי חיים חתנו של הראב"ד הגאון רב דוד צבי זהמן זצ"ל. למד אצל סבו, ואח"כ נעשה לתלמידו המובהק וחביבו של הגאון האדיר רבי מאיר שפירא זצ"ל מלובלין. רבו העיד עליו, כבר אז שהוא יודע 2,200 דפי גמרא בעל פה.

בגיל בר מצוה הדפיס את ספרו הראשון "פרי פנחס", ואח"כ החל לערוך את הירחון התורני "אהל תורה" ובו חידושי תורה מתלמיד החכמים שבדור. לאחר פטירת הרב שפירא נעשה רב פנחס הבוחן לתלמידים החדשים שבאו בשער ישיבת יח"ל.

בזמן השואה הצליח בחסדי ה' להמלט ממחנה ריכוז, ואח"כ הצליח לגנוב את הגבול מהשטח הסובייטי לליטא, משם נסע דרך סיביך לקובה וגורש לשנחאי. בשנת תש"א הגיע לקנדה, ואת פרשת תלאותיו תיאר בספר זכרונות שהוציא בשנת תש"ה. בקנדה נתקבל כמרא דאתרא בקהילת "עדת ישורון" במונטריאול וראש ישיבת "מרכז התורה". אחד כך נעשה ליו"ר ועד הרבנים והגאב"ד דמונטריאל קנדה, והרב הראש למדינת קנדה.
הרב הירשפרונג היה משיירי כנסת הגדולה של גאוני פולין, והיה נחשב לאחד הבקיאים הגדולים ביותר בדורנו בש"ס ופוסקים השגורים על לשונו בעל פה, וזאת בנוסף לחריפותו הרבה שהתבטא בשעוריו העמוקים ובחידושי תורה שלו, עם זאת, הרי היה עניו ולא מחזיק טיבותא לנפשיה. רודף שלום, בעל חסד, ועוסק בצרכי ציבור באמונה.
נתבקש לישיבה של מעלה ביום כ"ז טבת תשנ"ח.


מפי רבי משה אלברט

הגאון רבי פנחס הירשפרונג זצ"ל פגש בשמחה ראש ישיבה אחד ודיברו כמובן בדברי תורה, שאלו ר' פנחס האם יודע כבודו מה המקור לדין שצריך לשבת בברכת המזון, לא זכר הראש ישיבה וביקש מהגאון ר' פנחס שיגיד לו.

אמר לו הגאון אומרים על כך רמז, הרי כתוב 'ואכלת ושבעת וברכת' ודורשים 'ושב - עת ברכת', תשב בשעה שתברך.

הראש ישיבה חייך ושאל מי הרבי החסידי שאמר ווארט זה.

ענה לו הגאון, יהודי בשם "ר' משה אלברט".

חשב הראש ישיבה שמדובר באיזה 'חסידישער יוד', וחייך כמנצח שבאמת קלע למטרה שווארט כזה מתאים לחסידישערס לחלק מילת 'ושבעת' לשתי מילים 'שב בעת'.

אמר לו הגאון יעיין כבודו במסכת ברכות דף נ"א ע"ב בתוספות ד"ה והלכתא' וזה לשונו שם: "בכולהו יושב ומברך, לפי שברכת המזון דאורייתא החמירו בה להיות יושב ומברך, שהרי עשרה דברים נאמרו בו, מה שאין כן בשאר ברכות, והוא נוטריקון ואכלת ושבעת שב עת וברכת לברכת המזון - מפי רבי משה אלברט"...

(ניצוצי אש פנחס, עמ' צו)