הגאון רבי ישראל מאיר הכהן מראדין זיע"א
הגה"צ ר' ישראל מאיר הכהן נולד בשנת תקצ"ט.
בצעירותו למד בישיבה בווילנא, והתפרסם כעילוי וצדיק.
רוב ימיו ישב בעירו ראדין, והתפרנס מחנות שהחזיקה אשתו. מעולם לא נשא שום מישרה רבנית; הקים ישיבה קטנה בראדין, שנהייתה במשך השנים אחת החשובות בליטא.
כתב חיבורים רבים בהלכה ומוסר, שפירסמו אותו מאוד, והשפעתם גדולה עד היום. חיבורו ההלכתי הראשון היה ספר 'חפץ חיים' על הלכות לשון הרע, ועל שמו כונה ר' ישראל מאיר כבר בחייו, וכך הוא מכונה עד היום, 'החפץ חיים'.
הוא כתב ספרי הלכה שימושיים שהזמן גרמן, כמו ספר 'מחנה ישראל' לחיילים בצבא הצאר; כמו - כן חיבר ספרים בהלכות קודשים ומקדש, ואף פתח 'כולל' ללימוד קודשים. חיבורו הגדול הוא ספר 'משנה ברורה' על שו"ע או"ח בשישה כרכים, שבהכנתו עסק במשך כ"ח שנים, וכל כרך נדפס מייד בסיום הכנתו.
ספר 'משנה ברורה' התפשט במהירות עצומה בעם ישראל, ומהווה עד היום את ספר הפסיקה העיקרי בחלק או"ח בציבור האשכנזי, וספר הלכה חשוב ביותר לכל עם ישראל. ספר 'משנה ברורה' כולל ביאור בעל שלושה חלקים שכתב החפץ - חיים: 'משנה ברורה' עצמו, שהוא ביאור פסקי השו"ע, הוספת פרטים הלכתיים, והכרעת ההלכה במקום מחלוקת הפוסקים; 'ביאור הלכה', הכולל דיונים הלכתיים ארוכים יותר; ו'שער הציון', בו נמצאים מקורות ההלכה בפוסקים להלכות המובאות במשנה - ברורה ועוד הערות קצרות.
החפץ חיים חיבר עשרות ספרים קטנים וקונטרסים בענייני הלכה והנהגה שונים, שקובצו בכמה כרכים תחת הכותרת 'כל כתבי החפץ חיים'.
רבינו נתבקש לישיבה של מעלה ביום כ"ד אלול שנת תרצ"ג, זי"ע.
סגולה בדוקה ומנוסה להצלחה על פרנסה
כתב מרן החפץ חיים זי"ע: ובאמת לפלא הוא בעיני, שטבע בני האדם לחפש סגולות וברכות מאנשים גדולים להצלחה על פרנסה, ומה יועילו להם כל הסגולות והברכות, אם, חס ושלום, הוא מורגל בזה החטא של לשון הרע ורכילות, הרי יש על זה ארור מפורש בתורה (דברים כ"ז כ"ד), "ארור מכה רעהו בסתר", שהוא קאי על לשון הרע, כמו שפירש רש"י. ואמרו חז"ל (שבועות ל"ו.), ארור, בו קללה, בו נדוי. וזה לא יצא מפי איש אחד, כי אם בהסכם כל ישראל בצרוף הכהנים והלוים, כדכתיב בקרא, והרי הוא מכלה השפעתו.
והיו שומעים לדברי, הייתי מיעץ להם יותר, שישמרו עצמם בזהירות יתרה מזה החטא, ובפרט מלעשות בפועל ממש רע לחברו מענין גזל וחמס ואונאה וכיוצא בזה, [שזה בודאי גורם גדול שיבזבזו נכסיו על ידי זה וירדו לטמיון, כמו שכתבנו בקונטרס "שפת תמים" בפרק שני ושלישי מכמה פסוקים ומאמרי חז"ל, עין שם], שאז בודאי יתברכו נכסיהם יותר מכל הסגלות, וכמו שידוע, שכל הארורים פתחו מתחלה בברכה ואמרו, "ברוך אשר לא יכה את רעהו", וכל ישראל ענו על זה אמן, ובודאי תתקיים הברכה הזו.
