הגאון רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק זצ"ל
מרן הגרי"ז נולד ביום כ' תשרי שנת תרמ"ז בוולוז'ין לאביו מרן הגר"ח סולובייצ'יק (בעת היותו ראש ישיבת וולוז'ין). בצעירותו התפרסם כעילוי. בגיל 16 כבר ידע בעל-פה ש"ס עם רש"י. לאחר פטירת אביו (בשנת תרע"ח) מונה לרבה של בריסק. בשנת תש"א עלה לירושלים וייסד בה את ישיבת בריסק. אשתו ושלושה מילדיו נספו בשואה.
היה ידוע בגאונותו ושכלו החריף, כפי שידועים בני שיטת בריסק, עד שאביו אמר עליו פעם: "הלכה כמותו בכל מקום".
תשובת היהודי שהניחה את דעתו של הרב מבריסק
יש עובדה נוראה מה'בריסקער רב', שהיה מנהגו בימים ההם שלפני המלחמה הנוראה שהיה נוסע בימי הקיץ לעיירת מרפא לשם מנוחה, ובשכנותו שם היה תמיד איזה יהודי מסויים.
ארע בשנה אחת שלא בא הלה, וכאשר נפגשו לאחר זמן ושאלו הרב מדוע לא בא בשנה זו, השיב שהוא חולה לב ל"ע, ובליל פסח כשאכל המרור שהיה חזרת חריפה ביותר הורע לו מאד, ונחלש מאד בלבו, וכיון שהוזקק לרופא לכן נבצר ממנו לבא.
השיב לו גאב"ד בריסק: הן אני סובל על אסטמה ולכן אינני אוכל מרור, ומה טעם החמרת על עצמך.
השיב לו האיש: הרב מבריסק, גם אם לא יאכל מרור, מכל מקום הלא בכל המצוות הוא מדקדק ומחמיר מאד, לכן דבר זה לא יפגע ילדיו, משא"כ אני אם לא אקפיד על אכילת מרור, מי יודע איך ייראו בני...
והסכים הרב מבריסק לטענתו.
(טיב הקהילה, בראשית)
תירוץ חסידי של מרן הגרי"ז
סיפר הגאון רבי פנחס הירשפרונג זצ"ל גאב"ד מאנטריאל באחת מדרשותיו, שבהיותו בהיכלו של הגה"צ הרב דבריסק זצ"ל שאל את פיו על הא דאיתא בריש מס' מכות בדין עדים זוממין המעידין על פלוני שהוא חייב גלות והוזמו, אין אומרים שיגלו הזוממין תחתיו כדין ד"כאשר זמם", אלא לוקין ארבעים, ובגמ' שם (דף ב') מנא הני מילי, אמר ר"ל דאמר קרא הוא ינוס אל אחת הערים הוא ולא זוממין, עיי"ש.
ולכאורה, הקשה הג"ר פנחס, הוי מצי למימר דילפינן ליה דומיא דאמרינן גבי עד בן גרושה וחלוצה היינו המעידים על כהן שנתגרשה אמו טרם לידתו - ועשאוהו חלל והוזמו, דינן שלוקין ארבעים ואין נעשים בני גרושה וחלוצה ועשיתם לו ולא לזרעו, והכי נמי מדכתיב "ועשיתם לו כאשר זמם" נימא "לו" ולא לרבו, ובתלמיד שגלה מגלין רבו עמו כדאיתא שם (דף י), וא"כ יפטר הזומם מעונשו מכח רבו שאין עליו חיוב גלות, ולא מצריך למילף מהכתוב "הוא ינוס" כנ"ל.
השיבו הרב מבריסק, דתלמיד ורבו אינם שני דברים נפרדים כי אם דבר אחד גוף אחד, ולכן לא שייך למידרש הלימוד דלו ולא לרבו, שהרי רבו כלול בו, והוא כלול ברבו ודו"ק.
כשיצאתי מחדרו - סיים הג"ר פנחס את דבריו - אמרתי לתלמידיו של הבריסקער רב, כי תירוץ זה מתאים יותר לומר לאדמו"ר ומנהיג חסידים...
