הגאון רבי יעקב יהושע פולק זי"ע בעל "פני יהושע" י"ד שבט תקט"ז
רבינו הגה"ק יעקב יהושע פלק נולד בשנת אמ"ת בקראקא לאביו הנגיד רבי צבי הירש. נקרא על שם זקינו הגדול מחבר ספר 'מגיני שלמה' ושו"ת 'פני יהושע'. את שמו יעקב הוסיפו לו מאוחר יותר בעת חוליו, כסגולה לאריכות ימים.
בשנת תס"ג כשכיהן כרב וראש ישיבה בלבוב נהרגה כל משפחתו בהתמוטטות ביתו, ורק הוא ניצל. מאוחר יותר היה רב בקהילות שונות ביניהן ברלין ומיץ, ולבסוף מונה לרבה של פרנקפורט דמיין. ואח"כ התקבל לאב"ד וורמייזא.
היה מראשי מרביצי התורה בדורו והעמיד תלמידים רבים, יראים ושלמים. בהיותו בעיר אויפנבאך נסתלק השמימה ביום י"ד בשבט שנת תקט"ז, ונטמן בפראנקפורט. אמרו עליו שנולד באמ"ת ונפטר ביושר.
רבני דורו קשרו עליו מספד גדול, ובראשם הגאון ה"נודע ביהודה", שלא חשש לצוואת הפנ"י שלא להספידו, באומרו שהיה רבן של כל בני הגולה.
החיבור שלא הניחו מן השמים לסיימו
כתב הגאון רבי יצחק ווייס מווערבוי זצ"ל ('וילקט יוסף' שנה י גליון ט): ואספרה כמו הנה ראיתי בכתב יד לאחד מתלמידי מרנא ה'חתם סופר' זיע"א, שסיפר ה'חתם סופר' שהגיד לו אלוף נעורו הרב מו"ה מענדיל לילג ז"ל (הזכירו בחתם סופר, או"ח תשובה קנו ד"ה והנה), שהיה תלמיד לגאון ישראל הפני יהושע זצלה"ה, שבעל פני יהושע החל לעשות חיבור על התורה להראות שמנהגי ישראל יסודתם בהררי קודש, שמרומזים בתורה, וכתב עד פרשת נח לבד שלושים דפים, ואז עלה לישיבה של מעלה. והגיד, שמשמים אין מניחים ואם היה זוכה לגמרו היה קץ הגאולה.
(ספיר ויהלום עקב ע"ט - להגה"ח ר' מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)
הנודע ביהודה הספיד את הפני יהושע אף שציוה שלא להספידו
והנה שמעתי מידידי הרב המאוה"ג החריף המפורסם מוהר"ל פישלס נ"י שראה בין כתבי קודש מאביו מ"ו הגאון מוהר"מ פישלס זצלה"ה שכתב ששמע ממורינו הרב הגאון [בעל הנודע ביהודה] נ"ע כשהספיד על הגאון רשכב"ג בעל פני יהושע אב"ד ור"מ בק"ק פפד"מ אמר בזה הלשון: אף שרבינו הגדול בעל פני יהושע צוה שלא להספיד אין שומעין בזה למי שהוא רבן של כל בני הגולה, מדאז"ל סנהדרין דף ס"ח ע"א דר"ע הי' מכה בבשרו על ר"א הגדול עד שדמו שותת לארץ, ופתח עליו בשורה אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו (מלכים ב ב, יב) הרבה מעות יש לי ואין לי שלחני להרצותן, ופירש"י הרבה שאלות יש לי ואין לי למי לשאול. וכתבו תוס', הי' מכה בבשרו ומשום שרט לנפש ליכא דמשום תורה קא עביד, כדאמר הרבה מעות כו' עכ"ל. הרי דמשום לא תעשה דשרט לנפש ליכא, במקום דליכא שלחני להרצותן, מכ"ש דליכא בזה מצוה לקיים דברי המת ודפח"ח.
