הגאון רבי יוסף דוד זינצהיים זצ"ל בעל 'שלל דוד' ו'יד דוד' ז' כסלו תקע"ג
הגאון רבי יוסף דוד זינצהיים נולד בעיר טריר שבגרמניה בשנת תק"ה לאביו רבי יצחק שכיהן שם כרב. בהמשך הוא עבר עם משפחתו לאלזס, שם נשא את אחותו של הפרנס המפורסם הרב בֶר. בר הקים ישיבה בעיירה בישהיים, והעמיד את גיסו רי"ד זינצהיים בראשה.
הרב זינצהיים שרד את הימים הקשים של המהפכה הצרפתית, ולימים מונה לרבה של העיר הגדולה שטרסבורג. בהמשך הוא מונה ע"י נפוליאון כגדול רבני צרפת לעמוד בראש ה'סנהדרין', ובמסגרת תפקידו זה נאבק על עצמאות הרבנים והדף את הניסיונות לעשות שינויים בהלכה.
נתבקש לישיבה של מעלה בז' כסלו שנת תקע"ג.
הגרי"ד זינצהיים חיבר סדרה ארוכה של ספרים בשם 'יד דוד' על מסכתות התלמוד, 'מנחת עני' - חידושים וכלליים, וכן 'שלל דוד' - ביאורים וחידושים על התורה, מגילת אסתר והמועדים.
הספדו הנפלא של מרנא החתם סופר
הגאון המפורסם רבי דוד זינצהיים זצ"ל בעל ה'יד דוד', היה מקורב למלכותו של נפוליאון, וכאשר הוצעה לו איזו מִשְׂרָה שלטונית בצרפת, הוא ניאות לקבלה, ובשל כך היו שריננו אודותיו.
לימים, כשנסתלק לבית עולמו, ספד לו מרנא החתם סופר זיע"א והפליג על גאונותו וצדקותו התמימה, ובתוך משא ההספד שאל: הנה יוסף אמר לאחיו (בראשית מה, ח) "וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם", ומכל מקום לא ביקש מהם לומר כל זאת לאביהם אלא רק "שָׂמַנִי אֱלֹקִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם", וכך עשו האחים, לא אמרו ליעקב כי אם "וְכִי הוּא מֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם", מה פשר הדבר?
וביאר, כי היה ברור ליוסף ואחיו שכל המפורט אודות שלטונו ומעמדו של יוסף במצרים לא שווה בעיניו של יעקב מאומה, ולא איכפת לו כלל מכבודו של יוסף במצרים, רק היה חפץ לדעת "כִי הוּא מֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם" – אבל לא להיפך, שמצרים היא ששולטת בו, כלומר, לא נדבק בו מאומה מטומאתה של ארץ מצרים...
וכזה היה רבי דוד זינצהיים זצ"ל, שאמנם היה מושל ומקורב למלכות, אלא שאפשר להעיד עליו נאמנה, שלא הושפע מכך כלום, רק השפיע מרוחו על אחרים!
'תולעים' מפרסמים או הורגים את הרוצח
וְאַתָּה תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי מִקִּרְבֶּךָ כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' (פר' שופטים - כא, ט). וברש"י מגיד שאם נמצא ההורג אחר שנערפה העגלה הרי זה יהרג.
בתרגום יונתן (פסוק ח) כתב, דהתולעים הולכים לבית הרוצח וע"י זה ניכר ואוחזין אותו וממיתין אותו. אמנם יש שכתבו כי התולעים ממיתים אותו, עי' ברבינו בחיי ובש"ך [ד"ה ואתה], וכן משמע בפסיקתא זוטרתא.
ונראה לי כי תרווייהו אמת, דודאי אם יש עדים והתראה אין התולעים ממיתין אותו רק הולכין לביתו שיהיה ניכר ויתפסו אותו, וע"י זה יצא הקול ויבואו העדים וימיתו אותו בב"ד כדין. אמנם כשאין עדים בעולם, א"כ אף אם יתפסוהו ב"ד לא יוכלו להמיתו בלא עדים והתראה ומה תועלת שיכירו אותו, לכן התולעים ממיתים אותו. וא"כ תרווייהו קרא צריכא, דלארץ לא יכופר כי אם בדם שפכו מיירי היכא דאין עדים בעולם והתולעים ממיתים אותו, להכי קאמר דהקב"ה עושה שימות כיון דלארץ לא יכופר כי אם בדם שפכו שהתולעים לוקחים הנקמה ממנו. אמנם כאן מיירי היכא שיש עדים, לזה אמר ואתה תבער הדם הנקי, כיון שניכר הרוצח ולא המיתו התולעים רק עשו כדי שיכירו אותו, עליך המצוה להמית אותו כדינו.
