הגאון רבי יוסף דב סולובייצ'יק זצ"ל בעל בית לוי ד' אייר תרנ"ב

הגאון רבי יוסף דב זצ"ל נולד בעיירה ניסוויז' בשנת תק"פ לאביו הגה"ק רבי יצחק זאב סולובייצ'יק זצ"ל ולאמו הרבנית מרת רבקה ע"ה בתו של הגה"ק ר' משה הכהן שפירא מהעיר ניסוויד, אביו היה נכדו של הגה"ק רבי חיים מוולאז'ין זצ"ל.

בילדותו למד בתלמוד תורה המקומי של ניסוויזש. בגיל 10 נסע לוולוז'ין, שם למד אצל מלמד פרטי, עד הגיעו לגיל 13.

עם הכנסו למצוות נתקבל כתלמיד בישיבת וולוז'ין, שם למד עד שהתמנה כממלא מקומו של רבי גרשון תנחום ממינסק בישיבתו ב"בלומקה'ס קלויז" במינסק.

בשנת תרי"ד הוכתר למשנה לראש ישיבת וולוז'ין - רבי נפתלי צבי יהודה ברלין, הנודע בכינויו "הנצי"ב".

בשנת תרכ"ג פרסם את ספרו הראשון - שאלות ותשובות "בית הלוי", וילנא תרכ"ג. חלק שני - ורשה תרל"ד, וחלק שלישי וארשא תרנ"א. כן הדפיס ספר "בית הלוי" על "דרוש ומילי דאגדתא", לפי סדר הפרשיות. ספר נוסף בשם "יד הלוי" הדפיס בעילום שם ובעותקים מעטים.

בשנת תרל"ט, הוכתר לרבה של העיר בריסק, תחת רבה הקודם - רבי יהושע לייב דיסקין, שנאלץ לברוח לארץ ישראל. בבריסק הוא שימש ברבנות עד יום מותו.

בשנת תרמ"ח חלה רבי יוסף דב בכיב קיבה וסבל כאבים עזים במשך כמה שנים. בשנת תרנ"א הורע מצבו והוא נותח.

סגירת ישיבת וולוז'ין על ידי ממשלת רוסיה השפיעה עליו לרעה, וביום ד' באייר תרנ"ב נתבקש לישיבה של מעלה. ההלוויה התקיימה בו ביום, ובמהלכה הוכתר בנו רבי חיים לרבה של בריסק. הספידוהו ברחבי העולם היהודי.

מימי לא נצחני אדם, מלבד עגלון אחד

שח רבי יאשה בער מבריסק זצ"ל, בעל "בית הלוי":

מימי לא נצחני אדם, מלבד עגלון אחד, ומעשה שהיה כך היה: פעם אחת, יצאנו לדרך, אני ועגלוני, וכשהגיענו לפונדק עמדנו להתפלל, והעגלון גמר תפלתו עוד לפני שהספקתי אני לקרוא קריאת שמע.

כשגמרתי את תפלתי שאלתי אותו: האם הוא בקי בתפלה יותר ממני? השיבני הוא בשאלה אחרת: רבי, כמה זמן למד כבוד תורתו ב"חדר"? — אמרתי לו: שלשה חדשים למדתי תפלה, ואחר כן התחלתי ללמוד חומש ורש"י. החזיר לי הוא: ואני ארבע שנים רצופות למדתי תפלה, עברי... ואין כאן מקום לתמוה, מה שבקי אני בתפלה יותר מרבנו...

ענה כסיל כאיוולתו

אחד ממשכילי בריסק, ששנה ופרש, התפאר פעם באוזני הגאון רבי יאשה בער סולוביציק זצ"ל , כי אין הוא מאותם הפוסחים על שתי הסעיפים, ולאחר שפרש ממחנה החרדים, הוא עובר על כל העבירות שבתורה לרבות אכילת בשר חזיר. 

 רבי יאשה בער הכיר את האיש, שחכמתו מועטת אף מיראתו, ואמר לו בתמימות מעושה, אם נכונים דבריך, מסתבר שאתה גדול אפילו מן הרמב"ם, זקף הלה שתי עיניו כלפי הגאון מבריסק, ושאל למה מתכוון הרב בדבריו.

הרכין עצמו ר' יאשה בער לעבר האיש כממתיק עמו סוד, הגע נא בעצמך, בספר "מורה נבוכים" (פרק ג) מייחד הרמב"ם דברים הרבה על טעמי המצוות וכשמגיע לדון בטעם שהתורה אסרה על ישראל אכילת בשר חזיר, מודה הרמב"ם שאינו יודע טעמו של החזיר, ואילו אתה הודית זה עתה בפני שהנך יודע גם את טעמו של החזיר.