הגאון רבי יוסף אברהם וולף זצ"ל
רבי יוסף אברהם וולף זצ"ל נולד בכ"ה שבט שנת תרע"א לאביו רבי פינחס, הוא היה המייסד וראש סמינר בית יעקב בב"ב [ולאחר מכן נקרא על שמו סמינף הרב וואלף] הוא היה איש סגולה מחנך והוגה דעות מפורסם, היה מבוני ומבצרי תנועת בית יעקב ובנות אגו"י בארץ הקודש. והטביע את חותם אישיותו בדור שלם של אלפי חניכות ומחנכות שהקימו בתים כשרים בישראל.
עד לבואו ארצה מילא תפקידים חינוכיים במוסדות התורה בגרמניה ובבימ"ד החרדי לרבנים בברלין. בשנת תרצ"ט ניצל בנס ועלה לא"י. שימש בתפקידי הוראה וחינוך בסמינר בית יעקב בירושלים ובת"א עד שנקרא ביוזמת מרן החזו"א זצ"ל לעמוד בראש סמינר בית יעקב בבני ברק שהתרחב הודות למסירותו ונהפך למרכז חינוכי חרדי לבנות.
בד' סיון שנת תשל"ט נפטר לבית עולמו. הרבבות שהלכו אחרי מיטתו שימשו עדות חיה להערצת האיש ופעלו. מנוחתו כבוד בבית החיים שומרי שבת ליד קבר חמיו הגר"א קליין זצ"ל גאב"ד נירנברג.
לא בשבועות ולא בל"ג בעומר
בשעה שצבא גרמניה - הצבא הבלתי מנוצח - דפק בחוזקה על שערי ארץ ישראל, השתרר ייאוש. הערבים כבר הכינו מחנות הסגר, ובשם פחות רשמי: "מחנות ריכוז".
רבי יוסף אברהם וולף זצ"ל היה משחזר את שני סוגי הקולות שעלו באותה שעה מתוך המחנה.
מחד גיסא: "ברור לי שעד חג השבועות יגיעו הנה!" - "אתה טועה עד ל"ג בעומר", וכי אנחנו טובים מאחינו באירופה?
ומאידך גיסא: "למה רגשו יהודים? טנקים גרמניים? הם אינם מסוכנים כלל, אם נגזר עלינו בראש השנה לחיות, - 'מי יחיה', הטנקים לא יפגעו בנו, גם אם כבר יעמדו על אדמת ארץ הקודש" - כך אמר מרן הגאון רבי אייזיק שר זצ"ל ר"י סלבודקה' בבני ברק. ואילו מרן הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל זצ"ל ר"י מיר' בירושלים אמר, אמנם אין נשק, אבל יש דרך להימלט מצרת היטלר - תורה ותפילה.
בחסדי השם לאחר שכבשו עשרים מדינות (!) נוצחו ה"בלתי מנוצחים" בשערי ארץ ישראל. ולא להגיעו לבקר לא בשבועות ולא בל"ג בעומר.
למעשה, מההתרחשות הזו טווה הרב וולף חוט קדימה, לתקופות קשות שחלפו על היישוב בארץ הקודש בהמשך - וזה אקטואלי אף לימינו אנו:
לא רקדנו ביום החלטת האו"ם על ייסוד המדינה - ואיננו מתייאשים כאשר פוקדים קשיים את יושבי הארץ. אנחנו לא הולכים בשולי הדרכים לא ימינה ולא שמאלה אלא צועדים בשביל הזהב בבחינת "ושם דרך" (תהלים נ, כג) שדרשו חז"ל (מועד קטן ה, א) כל השם אורחותיו זוכה ורואה בישועתו של הקב"ה, שנאמר "ושם דרך" אל תקרי ושם אלא ושם (בשין ימנית).
ומפרש הרמב"ם שכוונת הפסוק לצעידה בשביל הזהב - ואז יתקיים המשך הפסוק "אראנו בישע אלהים".
