הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל ראש ישיבת מיר ג' טבת תשל"ט

מרן הגר"ח נולד בב' תשרי בקובנה להגאון רבי רפאל אלתר שמואלביץ, שהיה במשך תקופה ר"מ בישיבת נובהרדוק ולאחר מכן גם ראש ישיבה בסטוצ'ין שבפולין, ולאמו בת הגה"צ רבי יוסף יוזל הורוביץ זצ"ל- הסבא מנובהרדוק. הסנדק בברית המילה שלו היה הגאון רבי יצחק בלאזר.

עד גיל 16 למד תורה מפי אביו. כנער נחשב לעילוי, ובגיל צעיר נשלח ללמוד בישיבת שער התורה שבעיר גרודנה. ראש הישיבה השפיע על דרך לימודו, והוא מינה אותו כמגיד שיעור בישיבה לתלמידים הצעירים. בשנת תרפ"ה עבר לישיבת מיר, ושם התפרסם בכינוי "העילוי מסטוצ'ין". בישיבה נודע כמתמיד ובעל בקיאות רבה בספריית הישיבה.

נישא בג' בטבת תר"צ לחנה מרים פינקל, בתו היחידה של ראש הישיבה הרב אליעזר יהודה פינקל. בחורף תרצ"ו התמנה לר"מ בישיבה והחל למסור שעורים.

בפרוץ מלחמת העולם השנייה, גלתה הישיבה ממיר לווילנא ולאחר כחודשיים לקיידאן. לאחר כשבעה חדשים עזבו את המקום בפקודת השלטון הקומוניסטי בעיר. התלמידים הצליחו לקבל אשרת כניסה ליפן בעזרתו של סוגיהארה, שם שהו כ-6 חודשים, ולאחר מכן עברו לשנגחאי. כיוון שחמיו ראש הישיבה, נסע לא"י לגיוס תרומות ולא יכול היה לחזור, ניהלו רבי חיים והמשגיח הגה"צ רבי יחזקאל לוינשטיין את חיי היום-יום בישיבה.

כשעברה הישיבה לשנגחאי, טיפל רבי חיים בעניינים הכספיים של כל הישיבות שגלו לעיר, בהן ישיבת ליובאוויטש, וישיבת קמניץ. הישיבה שכנה בשנגחאי במשך חמש וחצי שנים. לאחר מכן נסע עם הישיבה לארצות הברית, וכחצי שנה אחר כך עלה לארץ ישראל וסייע לחמיו בייסוד ישיבת מיר שם. עם פטירת חותנו בשנת תשכ"ה מונה לכהן תחתיו בראשות ישיבת מיר. עם פטירת גיסו הרב חיים זאב פינקל אף החל למסור שיחות מוסר.

מספר ימים לאחר חג הסוכות תשל"ט, הובהל רבי חיים לבית החולים שערי צדק, שם אושפז במצב קריטי כחודשיים. כשהגאון רבי משה פיינשטיין אמר: "כל העולם נח על כתפיו של ר' חיים".

נתבקש בישיבה של מעלה בג' טבת תשל"ט. ונקבר בהר המנוחות בירושלים בהלוויה מרובת משתתפים שבה ספד לו הגרא"מ ש"ך באמרו: "משמת רבי חיים בטלו השקדנים".

ביקור חולים לצורך החולה - לא בשביל שיהיה לך מצוה

מעשה בתלמיד ישיבה, שהלך לבקר את חברו החולה. ראה מרן הגר"ח שמואלביץ זצ"ל ראש ישיבת מיר, שתנועותיו מדודות והוא עושה הכל בצורה מחושבת, ללא רגש וללא השתתפות בצער חברו, הבין מכך הגר"ח שהוא רוצה לקיים את מצות ביקור חולים כדי לצאת ידי חובה, אמר לו: "עזור לו כיון שהוא חולה, ולא כדי שתהיה 'לך' מצוה".

בנין שלם (עמ' קט)

חכמת שלמה המלך בקיום צוואת אביו על שמעי בן גרא

הגר"ח שמואלביץ זצ"ל בשיחות מוסר (עמ' קכח) כתב דבר נפלא, דהנה בפסוקים בספר מלכים (א ב, ח –ט) מבואר שדוד המלך השאיר צוואה לשלמה בנו שיעשה בחכמתו ששמעי בן גרא יירד בדם שאול. מה עשה שלמה בחכמתו, הוא גזר על שמעי בן גרא שאסור לו לצאת מירושלים, וביום שהוא עוזב את ירושלים הוא יהיה מורד במלכות וחייב מיתה. ושלש שנים אכן החזיק שמעי בן גרא מעמד ולא יצא מירושלים אבל אחרי שלש שנים עזב את ירושלים, ואז שלמה חייב אותו מיתה כמורד במלכות, זה היתה חכמת שלמה.

שואל ר' חיים שמואלביץ: אני מכיר הרבה זקני ירושלים שאף פעם לא יצאו מירושלים, ועל פי השכל גם שמעי בן גרא לא היה צריך לעזוב את ירושלים, הוא הרי מתחייב מיתה כשהוא יעזוב, זה נקרא ועשית כחכמתך? על זה דוד אמר לו 'כי איש חכם אתה', מה החכמה הגדולה, זה היה דבר לכאורה לא צפוי שבסוף שמעי יעזוב את ירושלים, ואם הוא לא היה עוזב את ירושלים עד יום מותו שלמה המלך לא היה מקיים את הצוואה של דוד, והיכן החכמה בזה.

אומר ר' חיים שמואלביץ, החכמה הגדולה של שלמה היתה, שאכן הרבה מזקני ירושלים אף פעם לא יצאו מירושלים, ובפרט בזמן שלמה המלך שירושלים היתה גן עדן, זה לא בעיה לא לעזוב, בחכמתו ידע שזה הכל כשיש לו פת בסלו, יש את האפשרות לצאת מירושלים, מותר לך, אבל כשאין לו פת בסלו, אדם שיודע שאם הוא יוצא מירושלים הוא חייב מיתה, ירושלים נהפכת עבורו לבית סוהר, ומבית סוהר בורחים...