הגאון רבי חיים מרדכי מרגליות זצ"ל בעל ה'שערי תשובה' (על שו"ע או"ח) ט"ו בשבט תק"פ
פרסום רב בעולם התורה זכה שמו של הגאון רבי חיים מרדכי מרגליות. ספרו "שערי תשובה" נדפס במהדורות הרבות של שולחן ערוך אורח חיים ומשנה ברורה. עמומות הידיעות על קורות חייו ופעולותיו, ובעיקר מזכירים אותו כאחיו של הגאון הנודע רבי אפרים זלמן מרגליות מבראד בעל בית אפרים.
אביו הגאון רבי מנחם מאניש מרגליות היה רבן של הקהילות ויטקוב, דינוביץ לכוביץ ועוד. רבי חיים מרדכי נמנה על חכמי הקלויז בבראד ששמעו יצא בכל הארץ, ושם מילא כריסו בש"ס ופוסקים.
בשנת תק"ס לערך נתקבל לרבנותו הראשונה בקהילת ברסצ'קה, כעבור כמה שנים נתעלה לכהן ברבנות העיר דובנא, והמשיך לחתום כרבן של שתי הקהילות, כמו בהסכמתו לספר 'מחצית השקל'.
רבינו רבי חיים מרדכי נסתלק לגנזי מרומים ביום ט"ו בשבט שנת תק"פ.
אדם המכונה הירש ושמו המקורי יהושע העשיל
שאלה: איש אחד נקרא בשם העריסה יהושיע העשיל וכן הוא עולה לתורה וחותם, רק בנערותו טעו קצת אנשים והחליפו את שמו בשיבוש הירשל וכן עד היום קורין אותו מקצתו ר' הירש, והמסדר כתב יהושע המכונה העשיל ודמתקרי הירש ואחי הרב הגאון הגדול המפורסם מהור"ר חיים מרדכי נ"י אב"ד דק"ק דובנא יע"א כתב שלא יפה כיוון המסדר בזה והיה צריך לכתוב והמכונה הירש כיון שהוא שם לעז והאריך בזה בתשובתו ושלח אלי לחוות דעתי בזה.
תשובה: לרוב פשיטות הדברים בעיני לא נפניתי להאריך כי מה שרצה המסדר לחתור היבשה לחלק בין אם הכינוי של מחמת שמכניס אותו בכוונה ובין אם הוא מחמת טעות שטעו בשמו דאז נופל יותר לשון דמתקרי וסברת הכרס הוא זו דאטו קריאת השם היא ממצות שצריכות כוונה כיון דסוף סוף הם מכנים אותו בשם זה יש לכתוב עליו המכונה...
שלפי פשיטות הענין בעיני מנעתי לעצמי מלחזור על ראיות בהא נחיתנא ובהא סליקנא דיש לכתוב בכה"ג יהושע המכונה העשיל והמכונה הירש כאשר כתב אחי הגאון נ"י:
(שו"ת בית אפרים - אבן העזר סימן צא)
עצה לנכרי שהיה משתכר מחמץ שנמכר לו
"ופעם אחת אירע שנכרי הקונה מרתף משקים, הלך בימי הפסח בכל פעם למרתף, והיה שותה ושכור, והמשקים היו יקרים, שהיה עולה להפסד גדול, וגם מדאגה בדבר שלא ירבה ריעים שישתו וישכרו עמו והנכרי עני, ודאגה בלב איש ישיחנה.
ויעצתי לו שבעת שהנכרי נופל ומשתקע בשינה יקח המשרת שלו המפתח מכיסו, והוא ידמה בנפשו שנאבד ממנו, וכולי האי לא עביד שיעשה לו מפתח אחר, וכן עשה ועלה כהוגן. ונראה לי דהוא הדין שמותר לומר להמשרת שישאל המפתח מהנכרי שצריך לאיזו חפצים שלו, ואח"כ ישמיט עצמו או שיאמר שאבדו, ונראה שאין בזה איסור.
ושמעתי שגדול אחד נשאל לפניו כזאת, ולא השיב לשואל דבר, רק כשהלך מאיתו שלח אחר הנכרי, ואמר לו שצריך בשליחות אגרת על כמה פרסאות, וקצץ לו שכר ובשהות ההליכה וחזרה עברו ימי הפסח, וקראתי עליו 'מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ' (משלי כ, ה), וכתבתי זה על דרך שאמרו בכתובות 'וּלְשׁוֹן חֲכָמִים מַרְפֵּא' (משלי יב, יח).
('שערי תשובה' או"ח סי' תמח סק"ב)
כתב הגאון רבי יצחק ווייס מווערבוי זצ"ל ('וילקט יוסף' שנה י גליון ט): ואספרה כמו הנה ראיתי בכתב יד לאחד מתלמידי מרנא ה'חתם סופר' זיע"א, שסיפר ה'חתם סופר' שהגיד לו אלוף נעורו הרב מו"ה מענדיל לילג ז"ל (הזכירו בחתם סופר, או"ח תשובה קנו ד"ה והנה), שהיה תלמיד לגאון ישראל הפני יהושע זצלה"ה, שבעל פני יהושע החל לעשות חיבור על התורה להראות שמנהגי ישראל יסודתם בהררי קודש, שמרומזים בתורה, וכתב עד פרשת נח לבד שלושים דפים, ואז עלה לישיבה של מעלה. והגיד, שמשמים אין מניחים ואם היה זוכה לגמרו היה קץ הגאולה.
