הגאון רבי דוד בן שלמה אבן זמרא זצ"ל הרדב"ז כ"א חשוון של"ג
הגאון רבי דוד בן שלמה אבן זמרא נולד בספרד בשנת ה"א רל"ט. הוא יצא עם הגולה מספרד בשנת ה"א רנ"ב ועלה לצפת. בשנת ה"א רע"ג ירד ר' דוד מצרימה, שם היה לראש קהילת היהודים המקומית, ושימש כרב, אב בית - דין, ראש ישיבה וגבאי קופת הצדקה, וכל זה ללא תשלום עקב עשרו הרב, שבא לו מהצלחתו במסחר. לספרייתו הגדולה יצא שם בעולם.
הוא חזר לארץ בשנת ה"א שי"ג והתיישב שוב בצפת. מספר תשובותיו מגיע ליותר מ-עשרת אלפים.
ר' בצלאל אשכנזי, בעל השיטה מקובצת, היה תלמידו.
הרדב"ז נתבקש לישיבה של מעלה ביום כ"א חשוון בשנת ה"א של"ג בצפת.
מהיכן נתעשר הרדב"ז?
ובזמן ההוא היה במצרים הרב הגדול מהרדבא"ז, דהיינו רבינו דוד בן אבי זמרא ז"ל, והרביץ תורה הרבה בישראל והעמיד תלמידים רבים, כולם חכמים גדולים. וכתב יותר משני אלפים פסקים, ולא באו לדפוס אלא שלש מאות מהם,
ואף זה ע"י שבשביל סיבה אחת אין ראוי לגלותה על ספר. ושמעתי מפי מגידי אמת, כי הרב הזה מצא בתוך ביתו מטמון גדול, כמה אלפים דינרי זהב, וחלקם לתלמידי חכמים, חלק אחד לתלמידי חכמים במצרים וחלק אחד שלח לחברון וחלק אחד שלח לירושלים תוב"ב וחלק אחד שלח לצפת. והוא לעת זקנתו עקר דירתו ממצרים והלך לו לעיר צפת תוב"ב.
ואומרים שהרב מהר"י קארו (מרן הבית יוסף) ז"ל כיבדו ונשאו בכבוד גדול והושיבו למעלה ממנו בכל הדברים, הן לענין ישיבה, הן לענין חתימת כתבים או שטרות, מפני שהיה זקן מופלג בשנים יותר מהרב ר' יוסף קארו. ואומרים שחיה ק"י שנים ונפטר שם בצפת.
(ספר 'קורא הדורות', פ"ג)
יישוב נפלא עפ"י דברי הרדב"ז
מסופר כשנפגשו הרה"ק ב' הישמח ישראל מאלכסנדר זצ"ל והגאון רבי יהושע מקוטנא זצ"ל, דיברו תחת אחד השיחים, בענין דברי הפרשת דרכים (בדרוש א') שכתב, בהא דהראשונים חקרו ונחלקו אם האבות הק', שקיימו את התורה קודם שניתנה לנו, היה להם דין בן נח לחומרא או דין ישראל בין להקל בין להחמיר, והקשו המפרשים לפי הסוברים שלא היה להם דין ישראל להקל, א"כ איך שמרו האבות את השבת, והרי קיי"ל (סנהדרין נט.) "בן נח ששבת חייב מיתה" והם לא יצאו מכלל בן נח להקל.
ואמר הרה"ק מאלכסנדר להגאון מקוטנא לתרץ ברעיון האמור, עפ"י דאיתא ברדב"ז (על הרמב"ם מהל' מלכים פ"י ה"ט) שהאיסור לבן נח לשבות הוא רק כשקיבל לעצמו את אותו היום למנוחה, אבל אם בטל במקרה לא מתחייב, והנה האבות הק' תיקנו וזיככו את אבריהם שלא יהיה ביכולתם לעשות שום תנועה שהוא נגד רצון השי"ת, ולפ"ז אמת דקי"ל "גוי ששבת חייב מיתה", אמנם זהו רק כששובת בכוונה, אבל בכפות וקשורות ידיו בחבלים שאינו יכול לעשות מלאכה, ודאי שאין יכולים לחייבו, והרי זה בכלל דברי הרדב"ז הנ"ל, דהשובת במקרה פטור. וקלסיה הגאון מקוטנא.
