הגאון רבי אייזל חריף זצ"ל אבד"ק סלאנים ד' טבת תרל"ג
הגאון הגדול המפורסם רבנו יהושע אייזיק שפירא זצלל"ה הנודע לתהלה בשם הכנוי "רבי אייזיל חריף" וגם בשם "רבי אייזיל סלאנימר", נולד בשנת תקס"א בעיר גלובאנקא אצל מינסק במחוז ווילנא. אביו רבי יחיאל היה מנכבדי העיר ולמדן מופלג, הכניס בנו לחדר ללמוד תורה בהיותו בן שלש ושכר מלמד בשבילו ללמדו גמרא בהיותו בן שש, וכבר ידע איזה מסכתות בהיותו בן שמונה.
אח"כ התחיל אביו לשנן את בנו תורה שבע"פ, אך הבן יקיר זה הרבה לשאול קושיות והויות מאביו שלא יכול לענותו כראוי, עד שהוצרך אביו להכניסו לישיבה הגדולה במינסק בבית המדרש בלומקעס תחת השגחת ראש הישיבה ר' אברהם דוואריצער שהי' נודע לגאון וחריף. בבית המדרש הזה נתגדל ונתעלה הבחור אייזיל בשם העלוי מגלובאנקא. ר' יצחק פיין התחתן עמו ולקחו לחתן לבתו היחידה והבטיח לתת לו ארוחתו וכל צרכיו כל ימי חייו למען יוכל לעסוק ב
תורה מבלי שתהיה מוטלת עליו טרדת פרנסה, האברך הצעיר השתתף בעניני תורה עם כל גדולי מינסק.
אחר חתונתו יצא שמו לפאר ולתהלה ברוסיה ובפולין וגם במדינות רחוקות בין הרבנים וגדולי הדור ע"י מרוץ שו"ת ביניהם בחריפותו ובקיאותו וחדושיו בכל מקצועות התלמוד והפוסקים עד כי עלה בתשובות למעלת בעל 'שאגת אריה'. הפרנסים מערי המדינות התאמצו למנותו עליהם לרב ולמורה הוראות אך חותנו ר' יצחק פיין לא רצה להיפרד ממנו.
ולאחרונה עלתה בידי ק"ק קאלוואריא שיקבל מהם כתב רבנות. בעיר זאת הדפיס את ספרו הראשון "עמק יהושע" ובו הראה את עמקו וחריפותו הגדולה בשו"ת. משם נתמנה לרב בק"ק קוטנא, ומשם נתמנה לרב בק"ק סלאנים מחוז גראדנע במקום הגאון ר' בעריש אשכנזי. בעיר הזאת מלא רוב שנותיו על כסא ההוראה ושם חיבר כמעט כל ספריו.
ביום ג' טבת שנת תרל"ג נחלה פתאום ולמחרתו ביום ד' טבת נפטר והלך לבית עולמו. בן שבעים ושתים שנה היה במותו ויספדוהו כהלכה כל בית ישראל בארצות פזוריהם.
רוח השטות של החוטא
הגאון הנודע בשנינותו, רבי אייזיל חריף, בשנות כהונתו כרב העיר סלונים פעל הרבה לתיקון מצבה הרוחני של הקהילה. מעשה היה בשוחט שהבריות החלו מרננים אחריו שהוא קל דעת ואינו מדקדק במצוות כראוי למי שמלאכתו מלאכת קודש כשוחט שמשחיטתו אוכלים אלפי יהודים. אלא שאותו שוחט היה מקורב לאחד מעשירי העיר סלונים, אדם שהכול היו יראים מפניו, ולכן לא העזו בני המקום לפגוע ולהדיח את השוחט מתפקידו, הגם שקופה של שרצים הייתה תלויה מאחוריו.
נודע הדבר לרבי אייזיל והוא הזמין אליו בדחיפות את השוחט ואמר לו בלשון תקיפה: בתוקף סמכותי כמרא דאתרא של העיר סלונים, דע לך שאני אוסר עליך מהיום והלאה לשחוט כל בהמה ועוף בעירנו, ואם תעז ותמשיך במלאכת השחיטה אפרסם זאת בכל העיר ולא יהא אחד שיהין לאכול משחיטתך.
עשה השוחט את עצמו מופתע מדברי הרב ושאל: מה ראה רבינו לאסור עלי את השחיטה. ביקש רבי אייזיל להמנע מויכוחים מיותרים עם אותו שוחט והוא נענה לו בלשון חכמה. פתח רבי אייזיל חריף ואמר לשוחט בסבר פנים חמורות: חכמינו ז"ל אמרו במסכת סוטה (ג:) 'אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות', נמצאנו למדים מכאן שהחוטא שאין בו דעת משול לבהמה שאף היא אין בה דעת, וכיון שכך יש חשש חמור שאם אתה תשחט בהמה תעבור בכך על לאו מפורש בתורה 'לא תעמוד על דם רעך'. עד שנתעשת השוחט מדברי חידודים זה, כבר היה רבי אייזיל חריף שקוע בתלמודו, והשוחט הבין היטב את אשר לפניו.
(ספיר ויהלום פר' שלח פ"א - להגה"ח ר' מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)
עומד כמו תרח...
מסופר על רבי אייזיל חריף שהוזמן לשמש בסנדקאות בברית מילה, וכשהגיע "לויקרא שמו בישראל" עמד האב נבוך ומבולבל ושכח מה השם שרצה לקרוא את בנו.
נענה רבי אייזיל ואמר בנעימת זירוז קראוהו בשם 'אברהם' וכן היה. לאחר מכן נזכר האב ואמר זה השם שבאמת התכוונתי לקרוא לו, כיון ששמעו זאת המסובים החלו להתפעל ולומר אין זה כי אם רוח הקודש, של הרבי שידע את השם.
כשהגיעו הדברים לאזני רבי אייזיל חייך ואמר: "לא רוח הקודש ולא מופת" אלא כשראיתי את אבי הבן עומד כמו 'תרח' אמרתי שמתאים שיקרא לבנו בשם 'אברהם'.
