הגאון רבי אברהם אביש מפראנקפורט זיע"א י"א בתשרי תקכ"ט
רבינו הגה"ק רבי אברהם אביש נולד בשנת ת"נ לאביו הגאון רבי צבי הירש אב"ד מעזריטש דליטא.
בנעוריו למד בישיבתו של הגאון רבי שמואל מפיורדא, בעל ה"בית שמואל" על אבה"ע, ולימים אף נשא את נכדתו לאשה. לאחר מכן למד אצל הגאון רבי צבי הירש מהאלברשטאט ובישיבתו של הגאון רבי נפתלי כ"ץ בעל ה"סמיכת חכמים", זצוק"ל זי"ע.
במשך השנים כיהן ברבנות והרביץ תורה בק"ק ווישניץ, ריציוואל, ליסא, יאנוב ומעזריטש. עד שלבסוף עלה לכהן פאר כאבדק"ק עיר ואם בישראל פראנקפורט - דמיין, על מכונו של הגאון בעל ה"פני יהושע", ומשם היתה מצודתו פרוסה על כל הארץ.
נסתלק לגנזי מרומים למחרת יום הכיפורים שנת תקכ"ט לפ"ק. (כעבור כמה שנים מילא את מקומו הגה"ק רבי פינחס בעל ה"הפלאה" זי"ע).
השאיר אחריו ברכה לדורות, הלא המה חיבוריו שנדפסו: "ברכת אברהם" על הש"ס; "מחזה אברהם" על הגש"פ; "עמק המלך" על הרמב"ם, ועוד. כן ידוע ש"חיבר ספר גדול על הזוהר הק', בעוצם גדולתו בקבלה, אבל נאבד ממנו, והיה לו צער מדבר זה עד יום מותו" (אשל אברהם אות סו).
מידת תמימותו העצומה
דרכו בקודש של רבינו החידושי הרי"ם זיע"א באם היה מדבר ממידת התמימות, היה מדבר מן הגה"ק המפורסם רבי אביש'ל מפרנקפורט דמיין זצוק"ל, שהיה תמים באמת עד להפליא.
וסיפר אז מהמעשה שהיה עמו בענין זה. שדרכו בקודש היה, מאחר שבעירו ישב בכבוד רב ועשירות, כי היה שם רב ואב"ד ור"מ ולא חסר לו שם מאומה, היה מקבל על עצמו לפרקים לילך בגולה למקום שאין מכירים אותו ואין יודעים מאתו, על משך זמן מוגבל, וכבואו לשם מלובש במלבושים פחותים כדרך שאר העניים היה מקבל אכילה שתיה ולינה כשאר העניים ולן בהכנסת אורחים בלי שום נפקא מינה כלל.
ופעם אחת בעת שלן בהכנסת אורחים עם עוד עניים אחרים מארחי ופרחי, נגנב בלילה מעני אחד אמתחת הכסף שקיבץ אשר תלאה על צוארו, וכשהקיץ משנתו בבוקר חשד בזה את כ"ק הגה"ק מפרנקפורט דמיין זצ"ל, מאחר שהיה לן אז בשכנות ובסמוך לו.
וכאשר הגה"ק זצ"ל ענה לו בתמימות, שלא גנב את זה, התחיל העני לחרפו ולהכותו מכה רבה על אומרו שאין חמס בכפו, אולם שאר העניים באו לעזרתו ולהצילהו מידיו.
וכשכלה זמן שהוגבל לגלותו, חזר לביתו להיות הרב והר"מ שם כבתחילה, ודרכו היה אשר בכל שבת קודש היה דורש ברבים דרשה בגפ"ת בחריפות נפלאה, והעני הנ"ל שסיבב ממדינה למדינה ומעיר לעיר נתארח פעם אחת גם בעיר פפד"מ בתור עני ומחזיר על הפתחים, ובשבת קודש אחר אכלו שם על שולחן בעל הבית הלך לבית המדרש שהיה מלא מפה אל פה מתלמידי חכמים ובעלי בתים, ושמע שם אשר תיכף ומיד יבא הרב אב"ד לדרוש ברבים, ושמע אגב שהרב הוא צדיק ובעל מופת גדול, וכן היה שבא הרב אב"ד זצ"ל ועלה על הבימה ודרש.
והעני ההוא כשהביט בפני הרב הדורש הכיר בו שהוא האיש אשר חשדו מלפנים בגניבה והכה אותו, והסתכל בו כמה פעמים עד שהחליט בהחלטה ברורה שהוא הוא האיש, והחליט בדעתו שכאשר יגמור הדרש יגש אליו בפוזמקאות לקבל נזיפה ולבקשהו מחילה, כי נתיירא מאוד לנפשו, וכן היה.
וכאשר התחיל העני הנ"ל לגשת אל הרב שירד מהבימה אחר הדרשה, וראהו הרב והכירו, נרתע לאחוריו, כי סבר בתמימות שהעני רץ גם עתה לקראתו כדי לבזהו ולהכותו, וכשהגיע העני אליו התחיל תיכף ומיד הרב להתנצל: תאמינו לי שלא גנבתי ח"ו, וכאשר אמרתי גם אז, ואז נודע כי אדרבה בא לפייסהו ולבקש מחילה.
