הגאון הצדיק רבי שמואל מסלנט זצ"ל רבה של ירושלים כ"ט אב תרס"ט
הגאון הצדיק רבי שמואל מסלנט נולד בב' שבט תקע"ו בעיר וולקוניק לאביו רבי צבי הירש ששימש כרב העיר ולריסא.
בילדותו למד אצל אביו, ולאחר שנתייתם עבר לעיר קידאן שם למד מפי הרב צמח שפירא, והתפרסם בכינוי 'העילוי מקיידן'. לאחר מכן למד בסלנט אצל הרב צבי ברוידא, ובישיבת וולוז'ין. הוא נסמך לרבנות על ידי הרב אברהם אבלי פאסוועלער ראב"ד וילנה, והרב יעקב ברוכין רבה של קרלין.
עם הגיעו לירושלים בשנת תר"א כיהן כאב בית הדין של העדה האשכנזית בירושלים, תחת חסותו של חותנו שהיה מורה הוראה של העדה האשכנזית בירושלים.
מקום בית הדין היה במתחם חורבת רבי יהודה החסיד, שהייתה מרכזו של הציבור האשכנזי פרושי בירושלים, ושם גם התגורר הרב סלנט כל חייו, בדירה קטנה ודלה ללא חלונות. במתחם זה שכנה גם ישיבת עץ חיים בראשה עמד מאוחר יותר. מאוחר יותר, כשהציעו לבנות לו בית מרווח, התנגד. כאשר נבנתה שכונת משכנות שאננים נבנתה שם דירה מיוחדת לרב סלנט, אולם הוא העדיף להישאר לגור בעיר העתיקה.
בשנת תרכ"ו נפטר חותנו, רבי יוסף זונדל מסלנט, והרב סלנט התמנה במקומו למורה הוראה לעדת האשכנזים בירושלים, ועל פיו התנהלו גם ענייני הקהילה.
כיהן ברבנות עד ליום פטירתו בעת שנתבקש לישיבה של מעלה בכ"ט אב שנת תרס"ט, בשיבה טובה בגיל 93 שנים.
גודל צדקותו בגמילות חסדים
הגר"ש היה ראב''ד עיה''ק ירושלים ת''ו, ובגודל צדקותו עשה הרבה דברים יותר ממה שהיה צריך לעשות מתוקף תפקידו, שהיה מסייע הרבה לעניים ולנזקקים מאנשי ירושלים שהפרוטה כלתה מכיסם, וכן תיקן הרבה תקנות גדרים וסייגות בעיר, ועד היום נהוגים בירושלים כמה מנהגים שנשארו מעת היותו ראב''ד שם. [מה שנהוג אצל אנשי ירושלים שלא לזמר בכלי זמר בשמחות נישואין, זה נתקן ע''י הגאון רבי מאיר אויערבך זי''ע]. כמו''כ היה נוסע פעמים רבות לחוץ לארץ לאסוף כספי צדקה עבור אנשי ירושלים העניים והעטופים ברעב, ולפי מיטב זכרוני כמדומני שהיה גם בבעלזא לצרכי צדקה.
על גודל צדקותו בגמילות חסדים - מספרים שפעם בליל הסדר דפק יהודי עני על דלתו ושאלתו בפיו, האם הוא יכול לצאת ידי חובתו במצות ארבע כוסות ע''י חלב כי לא השיגה ידו כדי קניית יין, והגר''ש סלנט בשמעו זאת, נכנס למטבח ואמר להרבנית שתיתן ליהודי זה בקבוק יין וכן כמה חתיכות בשר לכבוד יו''ט, והרבנית תמהה מדוע ליתן לו בשר, הרי הוא אמר שרק יין אין לו, ומה יעשה עם בשר שכבר יש לו מן הסתם, אמר לה הגר''ש בחכמתו הרבה, הרי אם עלתה על דעתו לצאת ידי חובת ארבע כוסות עם חלב, מוכרח להיות שגם בשר אין לו בבית, שהרי איך ישתה כוסות חלב באמצע הסעודה יחד עם הבשר, לכן ניתן לו גם בשר שיהיה לו, ע''כ המעשה. בזה אמרתי מכבר לפרש הפסוק (תהלים מא, ב) ''אשרי משכיל אל דל'', כי יש פעמים רבות שהעני חסר לו הרבה דברים כדי מחייתו, והוא מתבייש לבקש בפה מלא את כל מה שחסר לו, ולכן אמרו שאשרי זה שמשכיל אל דל, שהוא מבין ומשכיל מתוך דברי העני את בקשותיו ונותן לו בעין יפה וברוח נדיבה, כמו כאן שהעני התבייש לומר שאין לו בשר ליו''ט, ורימז בתוך שאלתו שרוצה לשתות חלב בשולחן ליל הסדר, והגר''ש סלנט בפקחותו הבין מתוך דבריו את בקשתו האמיתית.
ובהיותנו בזה יש לעורר ע''ז ליתן צדקה בעין יפה ובסבר פנים יפות, וגם לראות לקיים מצות הכנסת אורחים ששכרה גדול מאוד. במשנה (אבות פ''א מ''ה) אמרו, יהי ביתך פתוח לרווחה ויהיו עניים בני ביתך. והכוונה בזה, כי מי שמנהיג את ביתו ברוב פאר והדר בכלים נאים ומפוארים, סדיני חור כרפס ותכלת על הרצפה, לא ירצה להכניס עניים לביתו פן יקלקלו את הדרו ויזיקו את גודל פארו, נמצא שההידור והתפארת היתירה גורמים להרחקת עניים מביתו, והוא חס על רצפת ביתו יותר משהוא חס על נפשות האביונים. לכן אמר התנא, ''יהי ביתך פתוח לרווחה'' להכניס עניים מרודים לתוך ביתך, וזה יתכן רק אם ''יהיו עניים בני ביתך'', שגם בני ביתך יתנהגו כמנהג עניים ללא כבוד ויקר.
ובדרך צחות יש לומר, ע''פ מעשה בעני שבא לבית עשיר וביקש מקום ללון, וענהו העשיר שאין לו מקום לאכסנו לינת לילה, ושאלו העני הלא יש לך חמשה חדרים בבית, השיבו העשיר שהחדרים האלו כולם יש להם תשמיש מיוחד, חדר אחד הוא חדר האכילה, השני חדר השינה, השלישי חדר לקבלת אורחים וכו', וממילא אין לו שום חדר לתת בו מקום לינה לעניים, אמר לו העני, למזלך אין לך אלא חמשה חדרים, כי אילו היה לך יותר כי אז לא היה מקום ללון גם לך עצמך. הלימוד מזה – כי זה שאינו רוצה להכניס עניים בביתו משום שחושב שאין דירתו מרווחת, סופו שגם בשביל עצמו אינו מוצא בה מקום. לכן אמר התנא, ''יהי ביתך פתוח לרווחה'', אם תרצה שביתך יהא פתוח לרחבות והרווחה, העצה היא ''ויהיו עניים בני ביתך'', כי כשתכניס עניים בבית יהיה לך גם הרווחה לך עצמך.
