הגאון החסיד רבי דוד מנחם מאניש באב"ד זצ"ל בעל חבצלת השרון ואבד"ק טארנאפל כ"א סיון תרצ"ז
הגה"צ מטרנופול נולד בשנת תרכ"ה זמן קצר לפני שאביו רבי יהושע העשיל זצ"ל נתמנה לרבנות הראשונה שלו בק"ק סטריסוב נכד הפני יהושע והתייחס דור עשירי, בן אחרי בן, להגה"ק מקראקא הרבי ר' העשיל זי"ע (רבו של הש"ך) והמשיך את המסורת המפוארה של הרבנים מבית באב"ד היושבים ראשונה במלכות התורה.
משפחת באב"ד במשך קרוב לארבע מאות שנים העמידה שולשלת גדולה של רבנים וגאונים גדולי ישראל, יושבי על מדין ופרנסי ציבור, שהיו עטרת הזוהר של יהדות גאליציה. שרביט הרבנות עבר במשפחה זו מדור לדור, לא בירושה כי אם בתורה מורשה. כל ילד ידע כי הוא נועד לכהן רב בישראל ולאור זה התחנך ושימש אבותיו עד היותו בקי גם במה שקוראים שו"ע החמישי. השם באב"ד נגזר מנוטריקון ב'ן א'ב ב''ית ד'ין.
מלא וגדוש הגיע רבינו לבית חותנו הגה"צ ר' יואל לאנדא אבד"ק יאברוב, שהי' מהגאונים המפורסמים בדורו ומגדולי הפוסקים. אשת רבינו, הרבנית לאה ע"ה, "השליכה מנגד כל תענוגות ומחמדי תבל, ותשוקתה וחפצה כל היום אך לעמוד לימין בעלה, לפרוק מעליו עול ביתו הטרדות והתלאות, למען יוכל לעבוד עבודתו בקודש".
קרוב לעשר שנים עד לפטירת חותנו ישב סמוך על שלחנו, וניצל את ההזדמנות למצות מדותיו בהלכה של חותנו. לפעמים היה הגה"צ קורא את חתנו הצעיר להיות נוכח בדיני תורה, וכשמשיב הוראות למעשה, גם כדי לשמוע חוות דעתו, ובעיקר מתוך כוונה להרגילו בשימוש חכמים. כן למד הרבה שנים ביחד עם הרה"ק רבי פייביש מיברוב זצ"ל.
באגרת לחתנו משנת תרצ"ו אנו קוראים: "זה יותר משתי שנים שאנכי מדוכא ביסורים רח"ל וקרוב לשתי שנים שהושלכתי מביתי ומזרעי ומאוהבי למדינה רחוקה, למקום שאינו מהישוב, לולא שבחמלת השי"ת נתן בלבי גם עדותיך שעשועי לא הייתי עוצר כח לעמוד בכל זה... תהלה לד' יתברך שלמדתי בכאן... קרוב לחצי ש"ס ט"ז מסכתות וכל מסכת ארבע פעמים... כאשר הייתי רגיל מנעורי ואנכי מקווה שזה חלקי מכל עמלי, ולא יוכל שום אדם להכחיש מקרא מלא פקודי ה' ישרים משמחי לב...".
הרה"ק נתבקש לישיבה של מעלה ביום כ' בסיון תרצ"ז, בשנתו הפ"ז, ומנו"כ באהל צדיקי בית ראחמסטריווקא שבמרומי הר הזיתים.
כשיראי ה' מזדנזין בדבר - אנכי בורח מזה
כונה גנוזה בנוסח התפלה "ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי" - והוא על פי מה שראיתי בשו"ת חבצלת השרון (מהדורא תנינא סימן כ"ה) להגאון הצדיק מוה"ר דוד מנחם מאניש באב"ד זצ"ל אבד"ק טארנופול, שבימיו עלתה השאלה על דבר שהמלכות הרשעה במדינת אשכנז גזרה שלא לשחוט בהמות אלא אם כן יהממו אותן קודם שחיטתן ע"י זרם עלעקטרי, ומתחלה כתב הגה"צ הנ"ל כמה צדדי היתר בזה, ושוב כאשר נודע לו שהרבנים היראים באותה מדינה דעתם לאיסור, כתב לשואלו וזל"ק:
"לענין מעשה מודיע אנכי לכתה"ר שכפי שהיו לי ידיעות שונות ממדינתכם על ידי אנשים הבאים משם לכאן, חוזר אנכי לגמרי מדעתי הראשונה לבקש מזה צדדי היתר, ונא מכתה"ר שישמע לעצתי שלא יתן גם כתה"ר ידו עם המתירים, כי אם חכמה אין בי תלי"ת זקנה יש בי, וכלל זה מסור בידי מאז ומקדם, שבכל דבר שאנכי רואה שיראי ה' מזדנזין בדבר ואין דעתם נוחה בזה, אף אם יהיה אצלי ההלכה ברורה כשמלה, אנכי בורח מזה, כי אף אם יהיה אדם בקי בכל התורה כולה לא יוכל לכוון הלכה לאמיתה אם לא בסייעתא דשמיא, וזה האות כשאין דעת יראי ה' נוחה מזה, מסתמא גם מהשמים לא יסכימו לזה, וסוד ה' ליראיו כתיב".
והם דברים קילורין לעינים. ובזה יתפרש לנכון "ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי", כי במה שאראה שישמחו חברי יראי ה' בדבר הלכה שהוריתי, הרי זה אות ומופת שלא נכשלתי בדבר הלכה ומן השמים הסכימו לה.
