הגאון החסיד רבי דוד מנחם מאניש באב"ד זצ"ל בעל חבצלת השרון ואבד"ק טארנאפל כ"א סיון תרצ"ז
הגה"צ מטרנופול נולד בשנת תרכ"ה זמן קצר לפני שאביו רבי יהושע העשיל זצ"ל נתמנה לרבנות הראשונה שלו בק"ק סטריסוב נכד הפני יהושע והתייחס דור עשירי, בן אחרי בן, להגה"ק מקראקא הרבי ר' העשיל זי"ע (רבו של הש"ך) והמשיך את המסורת המפוארה של הרבנים מבית באב"ד היושבים ראשונה במלכות התורה.
משפחת באב"ד במשך קרוב לארבע מאות שנים העמידה שולשלת גדולה של רבנים וגאונים גדולי ישראל, יושבי על מדין ופרנסי ציבור, שהיו עטרת הזוהר של יהדות גאליציה. שרביט הרבנות עבר במשפחה זו מדור לדור, לא בירושה כי אם בתורה מורשה. כל ילד ידע כי הוא נועד לכהן רב בישראל ולאור זה התחנך ושימש אבותיו עד היותו בקי גם במה שקוראים שו"ע החמישי. השם באב"ד נגזר מנוטריקון ב'ן א'ב ב''ית ד'ין.
מלא וגדוש הגיע רבינו לבית חותנו הגה"צ ר' יואל לאנדא אבד"ק יאברוב, שהי' מהגאונים המפורסמים בדורו ומגדולי הפוסקים. אשת רבינו, הרבנית לאה ע"ה, "השליכה מנגד כל תענוגות ומחמדי תבל, ותשוקתה וחפצה כל היום אך לעמוד לימין בעלה, לפרוק מעליו עול ביתו הטרדות והתלאות, למען יוכל לעבוד עבודתו בקודש".
קרוב לעשר שנים עד לפטירת חותנו ישב סמוך על שלחנו, וניצל את ההזדמנות למצות מדותיו בהלכה של חותנו. לפעמים היה הגה"צ קורא את חתנו הצעיר להיות נוכח בדיני תורה, וכשמשיב הוראות למעשה, גם כדי לשמוע חוות דעתו, ובעיקר מתוך כוונה להרגילו בשימוש חכמים. כן למד הרבה שנים ביחד עם הרה"ק רבי פייביש מיברוב זצ"ל.
באגרת לחתנו משנת תרצ"ו אנו קוראים: "זה יותר משתי שנים שאנכי מדוכא ביסורים רח"ל וקרוב לשתי שנים שהושלכתי מביתי ומזרעי ומאוהבי למדינה רחוקה, למקום שאינו מהישוב, לולא שבחמלת השי"ת נתן בלבי גם עדותיך שעשועי לא הייתי עוצר כח לעמוד בכל זה... תהלה לד' יתברך שלמדתי בכאן... קרוב לחצי ש"ס ט"ז מסכתות וכל מסכת ארבע פעמים... כאשר הייתי רגיל מנעורי ואנכי מקווה שזה חלקי מכל עמלי, ולא יוכל שום אדם להכחיש מקרא מלא פקודי ה' ישרים משמחי לב...".
גמרא או שו"ע הרב אחר עריכת הסדר נאכט
וסיפרו כמה וכמה מתלמידיו שהיו ישנים אצלו, שבליל פסח אחרי עריכת הסדר בדחילו ורחימו והתלהבות, נכנס לחדרו עם גמרא או שו"ע הרב עם ספר מתלמידי הבעש"ט הק' זי"ע. וישב ללמוד במתיקות עצומה ונפלאה, עד שתלמיד אחד התעורר באמצע הלילה, ושמע את הלימוד המתוק היה ברור לו ש"תפס" את רבו בלימוד קבלה. וכשנכנס ראה לומד בחשקות והתמדה גמרא פסחים. ואש להבה זו בערה בקרבו בעת קיום כל מצוה, ובפרט בשבתות ומועדי ישראל.
"האומר כן רשע הוא"
התבטאות מיוחדת לגבי תרומה - מצאנו בדברי רש"י בגמ' סוכה (דף לה:) שהאומר על תרומה שיש לה פדיון רשע הוא, וז"ל: "אבל פדיון אין לה להיות ניתרת לאכילת ישראל, והאומר כן רשע הוא" ע"כ. קולמוסים רבים נשתברו לבאר את דברי רש"י, שלא מצאנו כמותם בכל הש"ס.
הסבר נפלא כתב בדרך הדרוש בשו"ת חבצלת השרון (להג"ר מנחם מנדל באב"ד אב"ד טארניפאלי) עפ"י שמצינו בש"ס דבימי יחזקאל בקשו ישראל לפרוק עול מעליהם ואמרו עבד שמכרו רבו וכו' כלום יש לו עוד עליו, ואמר להם השי"ת אם לא ביד חזקה אמלוך עליכם. וצריך להבין טעמם של ישראל והקב"ה במאי פליגי דוודאי לא עביד הקב"ה דינא בלא דיינא. וי"ל עפ"י דאיתא בגיטין (דף לח:) המקדיש עבדו יצא לחירות דלהוי עם קדוש קאמר והוי כמתפיס תמימים לבדק הבית דאין יוצא מידי מזבח לעולם ולא מהני ליה פדיון עיי"ש ברש"י ובתוס'. וידוע מחלוקת הרמב"ן ובעל המאור בגמ' ע"ז בהא דבאו פריצים וחללוה, דדעת בעה"מ דרק קדושת דמים שיוצא לחולין ע"י פדיון נתחלל ג"כ כשבא לידי עכו"ם וקנאו, אבל כלי שרת שהם קדושת הגוף אינו יוצא לחולין ע"י הפריצים דקדושת הגוף לא פקעה בכדי. ודעת הרמב"ן דגם כלי שרת שהם קדוה"ג נפקע קדושתן ע"י עכו"ם.
וא"כ י"ל דזה היה טענת ישראל דס"ל כהרמב"ן דגם קדוה"ג נתחלל ע"י פריצים, ולכן אף דישראל עם קודש הם ויש להם קדוה"ג מ"מ כשמכרם הקב"ה לידי עכו"ם ובאו לידי פריצים נתחללו ויצאו מקדושתם. והקב"ה השיב להם דהדין אינו כן אלא כדברי בעה"מ דקדוה"ג לא פקעה ע"י פריצים. ולכן אמר "ביד חזקה אמלוך עליכם" דעדיין לא יצאו מקדושתם ורשות גבוה עליהם.
והנה ידוע דברי המדרש רבה בראשית דישראל נקראו תרומה שנאמר קודש ישראל לה' ראשית תבואתו. וא"כ היינו דאמר רש"י "והאומר כן רש"ע הוא" שזה סימן שהוא מאותם שרוצים לפרוק מעליהם עול כמו שאמרו "עבד שמכרו רבו כלום טענה יש לו עליו", כי באמת הדין אינו כן, רק שתרומה הוי קדושת הגוף ואינו יוצא לחולין לעולם, וא"כ גם ישראל שנקראו תרומה ראשית תבואתו קדושתן קדושת עולם, ולא יופקע ח"ו קדושתן אף שנמכרו לעכו"ם כתשובה הקב"ה לישראל, וזה כפתור ופרח בעזהשי"ת בדברי רש"י עכ"ד ודפח"ח.
שו"ת חבצלת השרון
