המידות מתפארת ולמטה קרובים לישראל
ומפרש המלאך, וְעִם כָּל דָּא, אַף עַל גַּב דְּכֹלָּא יַדְעִין דִּינָא - ועם כל זה, אף על פי שכל השש ספירות יודעות ומהופכות למידת הדין, כיון שהגיע הפגם לכל הספירות. מכל מקום לְעֵילָּא אִיהוּ - רק למעלה הוא הדין בספירות חסד וגבורה. והטעם, בְּגִין דְּבֵי דִּינָא דְּאִמָּא וְאַבָּא קְרִיבִין אִינּוּן לְיִשְׂרָאֵל, וְאַחֲדִין בְּהוּ - כיון שבית דין של האם והאב שהם מלכות ותפארת, קרובים הם לישראל בנם, וְכָל קָרִיב לָא דָּאִין דִּינָא לִקְרִיבֵיהּ, וּפָסוּל אִיהוּ לְדִינָא - וכל קרוב אינו יכול לדון דין לקרובו, ופסול הוא לדון, לכן אין המלכות יכולה לדון את בני ישראל. והוא מבואר בכתוב, כי הנה בְּקַדְמִיתָא - בתחילה מַה כְּתִיב, 'אֶל זִקְנֵי עִירוֹ וְאֶל שַׁעַר מְקוֹמוֹ', שהדין בא לחסד וגבורה שהם 'זקני עירו', וכן בא לפני היסוד והתפארת שהוא בחינת 'ואל שער מקומו' כמו שהתבאר. אבל כֵּיוָן דְּחָמָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּאִינּוּן קְרִיבִין - כיון שראה הקדוש ברוך הוא שתפארת ויסוד קרובים לישראל, ואסור להם לדון בדינם, מִיָּד סָלִיק דִּינָא - מיד סילק את הדין מִשַּׁעַר מְקוֹמוֹ, שהוא הדין שבא לתפארת על ידי היסוד, וכל שכן מן המלכות שהיא קרובה יותר לישראל. לכן מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ - בפסוק שלאחריו לאחר שבאו לדין, 'וְאָמְרוּ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ זוֹלֵל וְסֹבֵא' לְחוֹד - לבד, כי רק חסד וגבורה דנים אותם, כי 'וְאֶל שַׁעַר מְקוֹמוֹ' לָא כְּתִיב, אֶלָּא 'אֶל זִקְנֵי עִירוֹ' בלבד כתוב, הרי שאין הדין מתפארת ולמטה כיון שהם קרובים אליהם.
