זרקו אבנים קטנות ונעשה אבן אחת גדולה...
הרה"ק רבי יום טוב ליפא טייטלבוים בעל הקדושת יו"ט זצ"ל שישב על כסא הרבנות בעיר סיגאט, סבל מאוד ממתנגדיו הרבים בקהילה, הללו לא היו מסתפקים בהטחת דברי עלבון כנגד הרב, אלא הגיעו גם לכדי מעשים רעים והזיקות כלפי ה'קדושת יו"ט'.
יום אחד היסב הרב בחדרו עם קבוצה מתלמידיו, והיה מסיח עמהם בדברי תורה, לפתע הושלכה אבן גדולה לתוך הבית, שכמעט פגעה בראשו של הרב.
הרים אחד מהנוכחים את האבן, טלטל אותה מיד ליד וקרא בזעם: מה גדולה אבן זו, שיש בה כדי לסכן חיי אדם, וכמה רעים אנשים אלה שהשליכו אבן זו כלפי רבינו בכוונה תחילה.
השתיק רבי יום טוב את הדובר, חס ושלום להטיל דופי ביהודים כשרים, לא נחשדו ישראל להטיל בבני אדם אבנים גדולות כאלו, אין זאת אלא שהאנשים בחוץ הטילו כלפינו אבנים קטנות, אלא שהאבנים החלו מריבות ביניהן וכל אחת אמרה: "אני אנוח על ראשו של הצדיק" ומתוך כך נעשו כל האבנים הקטנות אבן אחת גדולה.

