בשוק אי אפשר לקנות רק עם 'מזומנים'...
וישקול אברהם לעפרון ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר וגו׳ (כג, טז).
שח הגה"צ רבי נתן גשטטנר זצ"ל: דכירנא כאשר הדפסתי ספר אחד בעזרת השי״ת, ונכנסתי אל הגאון גאב"ד טשעבין זצ״ל לתת לו את הספר במתנה, והגאון זצ״ל ביקש לשלם לי עבור הספר, ואמרתי לו שאני הבאתי את הספר ליתן במתנה גמורה, וכבר אמרו חז״ל (קידושין ז.) דאדם חשוב שקיבל מתנה הרי זה כאילו שהוא נתן לנותן, שכן הנאה מרובה יש לו לנותן, שאותו אדם חשוב קיבל ממנו את מתנתו, וע״כ אותה הנאה שיש לי שלקח את הספר, יהיה במקום תשלומין. והשיב הגאון זצ״ל, אין הכי נמי שזה מועיל כמו כסף, אבל זה לא ״מזומנים״. והכוונה, דאמנם לפי ההלכה מקודשת האשה והוי כאילו שקיבלה כסף, מכל מקום בשוק אי אפשר לקנות בכסף זה, ואינו עובר לסוחר.
והיות כי שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכין לימוד, אמרתי בזה לפרש הפסוק בפרשת השבוע (חיי שרה כג, טז) וישקול אברהם לעפרון ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר וגו׳. וצריך ביאור מה ההדגשה שהדגיש הכתוב שהיה זה כסף עובר לסוחר, הלא אם אין הכסף עובר לסוחר א״כ אין בו שום חשיבות. ועיין רש״י שם. ומה חידוש יש כאן.
אמנם לדרכינו יש לומר, דהנה אברהם אבינו הרי היה שר חשוב אצלם, כמו שמצינו שאמרו לו (פסוק ו) נשיא אלקים אתה בתוכנו, וע״כ היה עולה על הדעת שאולי בזה שאברהם אבינו לקח את השדה מעפרון במתנה, כמו שביקש עפרון מתחילה לתת לו את השדה חינם אין כסף, א״כ נחשב זה כאילו כבר שילם אברהם לעפרון את הכסף, שהרי קבלת מתנה של אדם חשוב נחשבת כנתינה, ועל כן בא הכתוב לומר, שאותו הכסף שנתן אברהם אבינו לעפרון, היה ״עובר לסוחר״ דהיינו מזומנים ממש, דמה שקבלת המתנה ע״י אדם חשוב נחשבת לנתינת ממון הרי זה רק לגבי נותן המתנה, שהוא מתכבד שאדם חשוב הסכים לקבל ממנו מתנה, אבל לאחרים אין זה נחשב ממון, וא״כ ממון כזה לא הוי עובר לסוחר, ועל כן קמשמע לן קרא שאברהם אבינו נתן לעפרון ממון ממש, שהוא מזומנים עובר לסוחר לכל אדם.
