אתרוגים לנוי סוכה
מנהג קדמון לתלות אתרוגים לנוי סוכה, וכבר נזכר ברמ"א (או"ח סי' תרל"ח ס"ב) וז"ל: "אם סכך בהדס או תלה בסוכה אתרוג לנוי, מותר להריח בו". וכן נהגו צדיקים רבים. ומספרים שהרה"ק רבי מרדכי מנדבורנה זי"ע נהג לתלות בסוכתו קל"ו אתרוגים (הובא ב'אלף כתב' אות רנה; להגר"י וייס מווערבוי), והרה"ק רבי אליעזר מקרעטשניף זי"ע היה תולה בסוכתו י"ג אתרוגים.
בספר זכרנו לחיים (באבוב עמ' קפט) מובא דבר נחמד מהרה"ק מהר"ש מבאבוב זצוק"ל: "תליית נוי סוכה הוא ענין גדול, אבל אין אנו יודעים איזה דבר הוא נוי סוכה מן התורה, אך האתרוג הוא בודאי נוי סוכה מן התורה, כי הוא הדבר היחידי שהתורה קראה 'הדר' כמאמר הכתוב (ויקרא כג, מ) פרי עץ הדר".
ולפלא לציין משו"ת מחנה חיים (ח"ג סמ"ט) בנידון השאלה באחד שתלה אתרוג נאה וכשר בסוכה שלו לנוי והידור מצוה, ובחוה"מ בא אחד מכפר הסמוך וביקש ממנו אחרי שאתרוגו נפסל, על כן נפשו בשאלתו למכור לו האתרוג הלזה הנתלה לנוי סוכה. וכתב על זה, לפום ריהטא נ"ל שאסור לעשות כן דהוה בכלל אין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירו, למה ימעט נוי סוכתו אשר עיטר סוכתו בפרי עץ הדר להנאה לפני הקב"ה במצוה, בעבור לזכות חבירו שיהיה לו אתרוג כשר בחוה"מ, ומסיים שם בזה"ל: כי מצות סוכה זכה בהידור מצוה, ועל מצות אתרוג לא תמחול מצות סוכה כבודה והדורה.
