מדיני תענית צום גדליה
צום גדליה: חייבים להתענות בג' בתשרי, מפני דברים הרעים שאירעו בו.
כי ביום ג' בתשרי נהרג גדליה בן אחיקם, שמינוהו לראש לאחר החורבן על הפליטה הנשארה, ונכבה גחלת ישראל הנשארה, כי ע"י שנהרג גלו כולם ונהרגו מהם לאלפים (שו"ע - סי' תקמט ס"א; ומשנ"ב (סק"ב)). והוא מדברי הנביאים, וכמו שכתוב בפסוק (זכריה ח) 'צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי' וגו'. ואמרו חז"ל וצום השביעי, זה צום גדליה שהוא בחודש השביעי.
ענין התענית: בכל אלו הימים כל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהם, כדי לעורר הלבבות לפקח על דרכי התשובה, ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה, עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזכרון הדברים אלו נשוב להטיב, כמו שנאמר והתוודו את עוונם ואת עוון אבותם וגו'. ולכן חייב כל איש לשום אל לבו באותן הימים ולפשפש במעשיו ולשוב בהן, כי אין העיקר התענית, כמו שכתוב באנשי נינוה וירא ה' את מעשיהם, ואמרו חז"ל את שקם ואת תעניתם לא נאמר, אלא את מעשיהם, ואין התענית אלא הכנה לתשובה. לכן אותם האנשים שכשהם מתענים הולכים בטיול ובדברים בטלים, תפשו הטפל והניחו העיקר. ומ"מ אין לפטור את עצמו בתשובה בלבד, כי ימים אלו הם מצות עשה מדברי הנביאים להתענות בהם. ויש להיזהר ביום זה למעט בשיחה ככל האפשר שלא יבוא למלאות פיו שחוק (יסוד ושורש העבודה שער תשיעי פי"א).
