תְּפִלָּה בְּצִבּוּר
אַחַת מִמִּצְווֹת הַתּוֹרָה הִיא – לְהִתְפַּלֵּל.
יֵשׁ רִאשׁוֹנִים הַסּוֹבְרִים שֶׁחִיּוּב תְּפִלָּה מִן הַתּוֹרָה הוּא כְּשֶׁאָדָם נִמְצָא בְּצָרָה אוֹ בִּמְצוּקָה הוּא חַיָּב לְהִתְפַּלֵּל לַקב"ה שֶׁיְּסַיַּע לוֹ. יֵשׁ רִאשׁוֹנִים הַסּוֹבְרִים שֶׁגַּם מִן הַתּוֹרָה אָדָם חַיָּב לְהִתְפַּלֵּל פַּעַם אַחַת כָּל יוֹם.
אַחַר כָּךְ בָּאוּ חֲכָמֵינוּ וְקָבְעוּ שֶׁיֵּשׁ לְהִתְפַּלֵּל שָׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת בְּיוֹם וְהֵם גַּם קָבְעוּ אֶת נֹסַח הַתְּפִלָּה, כְּפִי שֶׁכֻּלָּנוּ מַכִּירִים.
בְּדַף זֶה לוֹמְדִים שֶׁאָדָם יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל שָׂפָה שֶׁהוּא מֵבִין, וְאֵינוֹ חַיָּב לְהִתְפַּלֵּל בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. מַדּוּעַ? מִפְּנֵי שֶׁהַתְּפִלָּה הִיא בַּקָּשַׁת רַחֲמִים וְלָכֵן יָכוֹל אָדָם לְבַקֵּשׁ אֶת רַחֲמֵי הקב"ה בְּכָל שָׂפָה.
אוּלָם, אוֹמֶר התלמוד , שרַק הַמִּתְפַּלֵּל בְּמִנְיָן יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בְּשָׂפָה אַחֶרֶת, כִּי גְּדוֹלָה וּמְרֻבָּה מַעֲלַת תְּפִלָּה בְּצִבּוּר שֶׁהִיא מִתְקַבֶּלֶת אֵצֶל הקב"ה בְּלִי סִיּוּעַ שֶׁל הַמַּלְאָכִים, אַךְ הַמִּתְפַּלֵּל בִּיחִידוּת לֹא יִתְפַּלֵּל בְּכָל שָׂפָה אֶלָּא בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ בִּלְבַד, כִּי תְּפִלַּת הַיָּחִיד צְרִיכָה סִיּוּעַ שֶׁל הַמַּלְאָכִים כְּדֵי לְהִתְקַבֵּל אֵצֶל הקב"ה וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְבִינִים רַק לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ.
