שִׁעְבּוּד נְכָסִים

אַחַת הַפְּעֻלּוֹת שֶׁיְּכוֹלוֹת לְהִתְבַּצֵּעַ בַּקֶּשֶׁר שֶׁבֵּין מְלַוֶּה לְלוֹוֶה הִיא 'שִׁעְבּוּד נְכָסִים'.

לְמָשָׁל, רְאוּבֵן לָוָה כֶּסֶף מִשִּׁמְעוֹן, וְהֵם כָּתְבוּ שְׁטַר חוֹב עִם עֵדִים: "אֲנִי רְאוּבֵן לָוִיתִי אֶלֶף ש"ח מִשִּׁמְעוֹן", וְעֵדִים חָתְמוּ עַל הַשְּׁטָר.

מֵעַתָּה לֹא רַק שֶׁשִּׁמְעוֹן עַצְמוֹ מִתְחַיֵּב לִפְרֹעַ בְּבוֹא הַעֵת אֶת הַחוֹב, אֶלָּא גַּם הַנְּכָסִים שֶׁלּוֹ מְשֻׁעְבָּדִים לְפִרְעוֹן הַחוֹב. לְמָשָׁל, אִם לִרְאוּבֵן אֵין כֶּסֶף לִפְרֹעַ אֶת הַהַלְוָאָה, רַשַּׁאי שִׁמְעוֹן לִגְבּוֹת אֶת אַחַת הַקַּרְקָעוֹת שֶׁל רְאוּבֵן, אֲפִלּוּ שֶׁרְאוּבֵן כְּבָר מְכָרָהּ לְאָדָם אַחֵר. במקרה שכזה שִׁמְעוֹן נִגָּשׁ אֶל הַקּוֹנֶה וְאוֹמֵר לוֹ: "מִצְטַעֵר מְאֹד, אבל עַל הַנֶּכֶס הַזֶּה יֵשׁ לִי שִׁעְבּוּד נְכָסִים, וְלָכֵן עָלֶיךָ לְהַעֲבִירוֹ אֵלַי". גְּבִיָּה כָּזוֹ מְכֻנָּה "טְרֵפָה", כלומר שֶׁהַמַּלְוֶה 'טוֹרֵף' אֶת הַנֶּכֶס מֵהַקּוֹנֶה. 

שִׁעְבּוּד נְכָסִים חָל רַק בְּהַלְוָאָה שֶׁנֶּעֱרֶכֶת בִּשְׁטָר, אֲבָל בְּהַלְוָאָה בְּעַל פֶּה אֵין שִׁעְבּוּד נְכָסִים וְהַמַּלְוֶה אֵינוֹ יָכוֹל לִטְרֹף נְכָסִים מֵהַקּוֹנִים שֶׁל הַלּוֹוֶה. 

(מאורות הדף היומי / תלמוד ישראלי)