רַב אַשִׁי, טַבְיוֹמִי, ועֲרִיכַת הַתַּלְמוּד הַבַּבְלִי
רַב אַשִׁי הֶאֱרִיךְ יָמִים עַד גִּיל תִּשְׁעִים כִּמְעַט. כְּשֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ לְהִפָּטֵר מִן הָעוֹלָם, נִקְלַע לְפָנָיו מַלְאַךְ הַמָּוֶת. בִּקֵּש מִמֶּנּוּ רַב אַשִׁי שֶׁיָּבוֹא בְּעוֹד שְׁלֹשִׁים יוֹם. כָּל אוֹתוֹ חֹדֶשׁ יָשַׁב רַב אַשִׁי וְשִׁנֵּן אֶת לִמּוּדוֹ, כְּדֵי שֶׁכְּשֶׁיַּגִּיעַ לִישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה יִהְיֶה לִמּוּדוֹ עָרוּךְ בְּפִיו. לְאַחַר מִכֵּן נִפְטַר רַב אַשִׁי.
בְּנוֹ, מַר בַּר רַב אַשִׁי, שֶׁכֻּנָּה גַּם טַבְיוֹמִי, עַל שֵׁם שֶׁבְּיָמָיו הָיוּ בְּבָבֶל יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל, יָשַׁב עַל כִּסְאוֹ בְּרָאשׁוּת הַיְשִׁיבָה וְהִשְׁלִים אֶת עֲרִיכַת הַתַּלְמוּד הַבַּבְלִי .
מאז אוֹתָם יָמִים עִקַּר לִמּוּד הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה מִתְקַיֵּם בְּלִמּוּד הַתַּלְמוּד הַבַּבְלִי.
